X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
לפתרון הנסיגה המלאה ל"גבולות אושוויץ", נוספו שני פתרונות אוטופיים, שגם הם מצאו אוזן קשבת אצל כמה מסופרינו המובילים: הפתרון הכנעני והפתרון הפדרטיבי
▪  ▪  ▪
הציע בספריו פתרון של מדינה אחת, דו לאומית, יהודית ערבית. סמי מיכאל [צילום: בוצ´צ´ו]
וכך הסביר סמי מיכאל את בשורת הרומן שלו "יונים בטרפלגר": "אני חולם על פדרציה בין שני העמים, כשלכל צד משטרה משלו. הצבא יהיה משותף וסמלי... בתי החולים יהיו משותפים... באשר לדגל, לא אכפת לי איזה סמרטוט יתלו. מצידי, שיהיו שני דגלים ומטבע משותף"

בעודם מנתצים מיתוסים קדומים שביטאו ושיקפו אמיתות היסטוריות, בראו סופרי השאננות לציון עצמם מיתוס מן ההווה בנושא "הסכסוך" על ארץ ישראל, שאין לו אחיזה בהיסטוריה ולא תמיכה בעובדותיה - מיתוס "הילדות והבגרות". בעלילות הרומנים שייסקרו להלן, הושוו שנות המדינה שבין 1948 ל-1967 לשנות "הילדות" התמימות והמוסריות שלה, על שום שהייתה חנוקה בגבולות שביתת הנשק, שאכן יָאָה להם הגדרתו של שר החוץ המיתולוגי אבא אבן - "גבולות אושוויץ". ואילו שנותיה של המדינה מ-1967 ואילך, הושוו ל"בגרות" המכוערת והבלתי מוסרית, שכן מאז רובץ עליה החטא הכבד של "הכיבוש".
אי-אפשר לטעות במטרותיה של אבחנה זו בין שתי התקופות בתולדות המדינה: מטרתה העיקרית הייתה הצדקת תביעתם הפוליטית של השאננים לציון מצה"ל לסגת מכל מאחזיו הצבאיים ביהודה ובשומרון, ומן הממשלה - לעקור את היישובים החדשים מתוכם. המטרה המשנית הייתה לייסר את מצפונם של הישראלים, על כך שהוסיפו לחטא "הנישול" משנת 1948 את פשע "הכיבוש" משנת 1967. וכך, הדימויים "ילדות" ו"בגרות" נועדו להטעות אותנו לחשוב, שהפלשתינים והתאגיד של מדינות ערב, המונע על-ידי רעיון הפאן-ערביות של המרחב, מנהר פרת ועד האוקיינוס האטלנטי - מקבלים את תוצאות מלחמת 1948, והם יכבדו את קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אם זו רק תיאות להתקפל חזרה לגבולות 1967 ותוותר לעד על זכויותיה בשאר חלקי הנחלה הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל.
על הנחות חסרות שחר אלה מבוססים בשלמותם הרומנים "ספר הדקדוק הפנימי" של דוד גרוסמן (1991) ו"בשבילה גיבורים עפים" של אמיר גוטפרוינד (2008). אותן הנחות מהדהדות גם בחלקים שונים של "סיפור על אהבה וחושך" (2002) של עמוס עוז ושל "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (2004) של א. ב. יהושע. ואלה הנודעים יותר מבין עשרות רומנים, אשר לצורך ושלא לצורך גינו את מלחמת ששת הימים כמלחמת כיבוש קולוניאליסטית, שממנה החלה ההתקרנפות של המדינה "המבוגרת", וביטאו געגועים לתקופת "הילדות" המוסרית שלה בשנים 1967-1948.
דווקא ערביי מדינת ישראל, ששאבו עידוד מהנחות אלה של סופרי השאננות לציון, ובה בעת דחו אותן מכל וכל, ניצלו את החלוקה הזאת של שנות המדינה לשתי תקופות, כדי להבהיר שמנקודת מבטם כפלשתינים, מלחמת 1948 המיטה עליהם את "אסון הנַכְּבּה" ואילו מלחמת 1967 הוסיפה על אסונם זה גם את "אסון הכיבוש". דווקא הסופרים המשפיעים ביותר מבין סופרי השאננות לציון נמנעו מלהבהיר לערביי המדינה, שבאסונותיהם של הפלשתינים עליהם להאשים את מדיניות מנהיגיהם בארץ ישראל עד 1948 ואת ניצולם של ערביי ארץ ישראל על-ידי מדינות ערב להגשמת היעד הפאן-ערבי של מדיניות זו משנת 1948 ואילך.
תרומה אמיתית להסברה הישראלית בארץ ובעולם יכלו סופרי השאננות לציון להרים, אילו סיפרו את האמת, שההישג החשוב שלנו במלחמת ששת הימים היה לא רק שחרור חלקים נוספים של הנחלה הלאומית שלנו, אשר לא נשארו בידינו אחרי מלחמת 1948, אלא גם אילוצו של העולם לכלול את העם היהודי בין הטוענים לבעלות על אדמות יהודה ושומרון, אדמות שהיו בידי ממלכת ירדן משנת 1948 ועד שנת 1967 רק במשמורת, מכוח הסכמי שביתת הנשק הזמניים. במקום זאת, קראו סופרים אלה לפלשתינים, כמו יוסף מאני ברומאן של א. ב. יהושע: "מהרו, קחו זהות!".

"כמו בקפריסין" [צילום: דן פורגם]

הוגי שני פתרונות אוטופיים אלה אוחזים באשליה, שאם יוסר לחלוטין הדגל העברי מעל "השטחים", או לפחות יוצנע על ידי היהודים, ירסנו הערבים את להטם לטהר מיהודים את המרחב, שבין נהר הפרת לאוקיינוס האטלנטי, וייכון מזרח תיכון חדש, שיהיה סובלני לנוכחותם של יהודים בארץ ישראל.

"להתנתק מכל הדייסה היהודית"

לעומת ההגדרה הבסיסית של המונח "ריבונות", קרי - בעלות מלאה ובלעדית של עם על נחלתו הלאומית, הגדרה שבה היו אמורים לדבוק כל הסופרים העברים, כמו קודמיהם בתקופת התחייה ובתקופת העליות, בחרו סופרים אחדים ממחנה השאננים לציון בפתרון תבוסתני לסיום "הסכסוך": שהעם היהודי בעצמו ובמו-ידיו יפרק את הריבונות, שייסד וקיים משנת 1948 ואילך, ויוביל את אחד מן ה"פתרונות" החַלופיים האפשריים למדינת ישראל הקיימת. וכך, נוספו לפתרון הנסיגה המלאה ל"גבולות אושוויץ", שני פתרונות אוטופיים מסוכנים הרבה יותר: הפתרון הכנעני והפתרון הפדרטיבי.
הוגי שני פתרונות אוטופיים אלה אוחזים באשליה, שאם יוסר לחלוטין הדגל העברי מעל "השטחים", או לפחות יוצנע על-ידי היהודים, ירסנו הערבים את להטם לטהר מיהודים את המרחב, שבין נהר הפרת לאוקיינוס האטלנטי, וייכון מזרח תיכון חדש, שיהיה סובלני לנוכחותם של יהודים בארץ ישראל.
א.ב. יהושע לא הצהיר אף פעם בגלוי, שהוא שואף להגשים את הפתרון של "העברים הצעירים" (שאת הכינוי "כנענים" הדביק להם בלעג אברהם שלונסקי), מבית מדרשו של יונתן רטוש, בדבר הקמת ישות לאומית חדשה במרחב הסהר הפורה, חילונית – אשר תטמיע בתוכה את צאצאי הלאומים השונים המתגוררים במרחב. אך ברומן "אש ידידותית" הוא נעזר בשניים מגיבוריו, כדי לבטא את הפתרון הכנעני. בפי האב השכול ירמיהו ("ירמי") שתל את המהלך הראשון ליישום הפתרון הזה: "להתנתק מכל הדייסה היהודית - - - הישראלית", ובפי פלשתינית מהגדה נטע את המהלך הנוסף שיגשים הינתקות זו: " תנו אפשרות גם להצטרף אליכם . - - - אבל אתם - - - אתם סגורים בתוך עצמכם, לא מתמזגים ולא נותנים להתמזג איתכם".
אגור שיף היה אף יותר מפורש מיהושע, ברומן הסאטירי שלו "מה שרציתם" (2007), שבשמו הגיב על האימרה המפורסמת "אם תרצו אין זו אגדה", אשר קבע הרצל בפתח ספרו החזוני-אוטופי "אלטנוילנד" (1902). מפי צעירה בת העם היהודי שהרתה לפלשתיני מטול-כרם הוא השמיע את החזון הכנעני שלו (ושל אביו, מידד שיף, ברומן "שמעון צהמארה" משנת 1951). לדברי הבחורה, הילד שתוליד מיחסיה עם המאהב הפלשתיני שלה מיהודה ושומרון "יהיה אבי שושלת חדשה של ממזרות וממזרים חפצי חיים שיציפו את המזרח התיכון בשלוותם הטובה ויביאו את השלום עלי אדמות".
גם לפתרון הפדרטיבי נמצאו שני תומכים מקרב הסופרים "השאננים לציון" בעלי המעמד, שהם גם היותר הבולטים מבין הסופרים שהוציאה מתוכה יהדות עירק: אלי עמיר וסמי מיכאל.
ברומן "יסמין" (2005) החזיר עמיר את הגיבור של "תרנגול כפרות" לקיבוץ שבו התחנך כנער. כעת, אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, כשנורי מקורב לשלטון ומוזמן על-ידי הקיבוץ להשמיע את דעתו על "הסכסוך", הוא מנצל את ההזדמנות להשמיע את השקפתו על העתיד.
וכך אומר נורי באוזני מי שקלטו אותו וחינכו אותו בקיבוץ של השומר הצעיר: "בעיני זו ארץ בעלת שתי היסטוריות, שתי זהויות לאומיות, שתי לשונות, שתי תרבויות, שני חזונות, שני חלומות. מי שיתבע לעצמו הכל יישאר בלי כלום". ואחרי שקבע, כי זכויות הערבים בארץ ישראל שוות לזכויות היהודים בה, הוא מציג את הצעתו: אם חפצים אנו בשלום בר-קיימא, אין להסתפק בנסיגה לגבולות 1967, אלא עלינו להציע לפלשתינים ולעולם הערבי שותפות, שאותה מן הראוי ליישם בראש ובראשונה בירושלים, שהיא "לב הסכסוך": "ירושלים צריכה להיות עיר פתוחה לכול, ומבחינתי, שיתנוססו על הר הבית, לצד דגל ישראל, דגלי הוותיקן וארצות ערב כולן".
בשנה שבה הופיע הרומן "יסמין", הופיע גם הרומן של סמי מיכאל "יונים בטרפלגר" (2005), שבו המשיך לטוות את עלילת הנובלה "השיבה לחיפה" של הסופר הפלשתיני ר'סאן כנפאני. כבר בשם הנובלה ביטא כנפאני את המטרה הרעיונית שלה: לעודד את הפלשתינים לקראת המלחמה שבה יתקנו את תוצאות מלחמת 1948. ואכן, בנובלה עצמה הכריז המחבר שתוצאת מלחמת 1948 תוסדר רק במלחמה נוספת, שאחריה יקיימו מי שנושלו מבתיהם את השיבה שלהם לחיפה.
סמי מיכאל ודאי האמין שהוא מציע פתרון הולם יותר ל"סכסוך", על-פי תפיסת השלום שלו. ברומן ההמשך לנובלה של כנפאני תיאר כיצד בעקבות שיבת הבן – שאבד לאמו הפלשתינית במהלך הבריחה הבהולה מחיפה ב-1948 וגדל כיהודי אצל אֵם מאמצת יהודייה, ניצולת השואה – לזרועות אמו הביולוגית, מתאחדות שתי המשפחות, המשפחה הישראלית-יהודית עם המשפחה הפלשתינית-ערבית.
ולמי שלא הבין את "הבשורה" שאליה חתר ברומן הזה, הבהיר אותה מיכאל בפירוש שפרסם בעיתונות: "אני חושב שבסופו של דבר, אם שני הצדדים יהיו שפויים, תקום כאן פדרציה משותפת של שני העמים, כמו אותו פרויקט קפריסאי אוטופי שהגה גיבור הרומאן 'יונים בטרפלגר'. אני חולם על פדרציה בין שני העמים, כשלכל צד משטרה משלו. הצבא יהיה משותף וסמלי. הפדרציה תהיה מנוטרלת מכל סכסוך במזרח התיכון. בתי החולים יהיו משותפים. - - - באשר לדגל, לא אכפת לי איזה סמרטוט יתלו. מצידי, שיהיו שני דגלים ומטבע משותף" (הארץ, 15.4.05).


האם ניתן לזהות כעם ציבור מקומיים קטן, מפורר וחסר זהות לאומית, שאליו הצטרפו בין השנים 1940-1840 ערב-רב של ערבים ממדינות ערב השכנות, בעיקר בתקופה העות'מאנית המאוחרת ובשנות המנדט הבריטי? האם ניתן להכיר בפלסטינים כעם בעל זכויות שוות בארץ ישראל לזכויותיו של העם היהודי, רק משום שהליגה הערבית הכריזה בשנת 1964, כאשר הקימה את אש"ף ("הארגון לשחרור פלסטין"), כי ארגון זה מייצג את "העם הפלסטיני"?

בורות או מגמתיות

האם ניתן לזהות כעם ציבור מקומיים קטן, מפורר וחסר זהות לאומית, שאליו הצטרפו בין השנים 1940-1840 ערב-רב של ערבים ממדינות ערב השכנות, בעיקר בתקופה העות'מאנית המאוחרת ובשנות המנדט הבריטי? האם ניתן להכיר בפלשתינים כעם בעל זכויות שוות בארץ ישראל לזכויותיו של העם היהודי, רק משום שהליגה הערבית הכריזה בשנת 1964, כאשר הקימה את אש"ף ("הארגון לשחרור פלשתין"), כי ארגון זה מייצג את "העם הפלשתיני"? ואם נמצאים בעולם משפטנים ומדינאים, המעניקים לפלשתינים הכרה בהם כעם – או שהם בורים שאינם יודעים את העובדות ההיסטוריות, או שמגמתיות ואינטרסים מטים את האמת מהם והלאה.
האם יש בעולם עם, שלא נשתבשה דעתו, אשר החליט מיוזמתו לסיים את נוכחותו בהיסטוריה, לוותר על זכויות עתיקות יומין בנות אלפי שנים בנחלתו הלאומית ולהעניק בה מדינת לאום לעם שזה מקרוב הומצא? נראה כי ויתור מרצון כזה על ריבונותו של עם יכולים להציע רק סופריו "השאננים לציון" של עמנו.

לאתר מגזין מראה
יוסף אורן הוא חוקר, מבקר ומרצה לספרות. השנה הופיע בהוצאת "יחד" ספרו "צו-קריאה לספרות הישראלית", שהוא הכרך ה-19 בסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית".
תאריך:  26/07/2009   |   עודכן:  27/07/2009
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות יוסף אורן לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
השאננים לציון (ד)
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 

פורום: ישראלי-ערבי
+
רק נתניהו יכול!!
אא  |  4/02/20 03:18
 
- רק נתניהו יכול לקחת שוחד ולשקר ל"ת
יהודה דרורי  |  5/04/20 18:25
 
- נכון בניגוד לרות דוד..
במבה  |  19/04/20 01:22
פורום: ישראלי-פלשתיני
+
אולמרט פשוט בוגד!!
אא  |  15/02/20 05:33
 
- }}אולמרט ישראלי נתניהו אמריקאי
ויחזור לארהב  |  7/03/20 16:49
 
- הם שייכים למלך ירדן
הפולש הירדני   |  5/04/20 20:46
+
הפלשתינים אינם תחת כיבוש
ישעיהו א  |  13/02/20 07:36
+
יפוטר היועמש - משרה פשיסטית ל"ת
וישר לקציעות  |  28/01/20 23:51
 
- הפתרון הטוב ביותר הוא ביטול
מוטי1  |  29/01/20 10:01
 
- לביבי .המושחת .היועץ רע ..מסק
חפטליהו פסטולקין   |  6/02/20 14:30
+
וזו כנראה רק ההתחלה
כוכי  |  27/01/20 14:40
+
בסוף הוא ניפגש אחרי נתניהו ..ש
יס-מן  |  27/01/20 13:17
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
עידו שטרנברג
בספטמבר 2008 דחה אבו-מאזן הצעה נדיבה ביותר של אהוד אולמרט. האם זה משום שהמקסימום שהנהגה ישראלית מתונה מסוגלת להציע רחוק מן המינימום שהנהגה פלשתינית מתונה יכולה לקבל?
ציפי לידר
מה בין חומש במדבר לחומש דברים? על דיבור ומסעות והמנהיגות שביניהם    מיהו מנהיג?    פני הדור כפני הכלב?    תוכנית חוֹמש - לא מה שחשבתם    וגם על אֵיכָה וחזון: בין צדק לצדקה    עם הפנים לשלום
תמיר האס
בטלוויזיה מוצגים הצדדים הלא-טובים של המגזר החרדי, הצופים - מושפעים ומקטלגים את החרדים כאלימים    למה זקוקה העדה החרדית? ליועץ תקשורת או לקוסם?
ד"ר אברהם בן-עזרא
חוץ מחוסיין אובמה וכמה יועצים יהודים סביבו, כאן במזרח התיכון - אין מי שרוצה או יכול להקים מדינה פלשתינית, ולכן גם ההכתבה בשלט-רחוק למניעת תנופת הבנייה וההתיישבות בירושלים רבתי דינה להיכשל
ענבל בר-און
במשך 17 השנים שחלפו מאז היחקק חוקי היסוד בוטלו חמישה חיקוקים בלבד, בשל היותם סותרים את חוקי היסוד    האם אלו כל החוקים הלא חוקתיים במדינת ישראל?
רשימות נוספות
נפציץ מתקני הגרעין הישראלי  /  יואב יצחק
"נוכל לסייע במשבר עם אירן"  /  יואב יצחק
אשקלון ועזה ינסו לפתור בעיות בכינוס בברזיל  /  עופר וולפסון
חוק הנכבה כמהלך הגנתי  /  אלכס נחומסון
ה"שָׁלְפן" מהבית הלבן  /  מרדכי קידר
ואלה שמות  /  אביתר בן-צדף
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il