בית הדין הצבאי בדרום הרשיע סמל מסיירת גבעתי בביזה. החייל גנב כרטיס אשראי של פלשתיני שהושאר בבית בעזה בזמן המהלך הקרקעי של צה"ל במבצע עופרת יצוקה.
החייל נטל את הכרטיס, משך באמצעותו שלוש פעמים כסף בכספומטים שונים בישראל, ורק אז נעצר.
אפשר לומר הרבה דברים על כמה חשוב לא לבזוז במהלך לחימה על-מנת לשמור על הצידוק המוסרי ועל מסורת "ובביזה לא שלחו את ידם" שנלמדת ממגילת אסתר, אבל ברשותכם, אתייחס לפרט אחר, שולי, שהתגלה לי רק אתמול.
אותו חייל שגנב את כרטיס האשראי הוא דתי. לא סתם דתי - עם ציציות ארוכות (בטח צמר). פרט זה, שולי למראה, אך למען האמת מרכזי ביותר בממד הערכי של הפרשה, קפץ לי אל מול העיניים כשראיתי את צילומי כניסתו של החייל לבית הדין.
מיהו אותו חייל? אינני יודע. הוא כיסה את פניו בחולצה צבאית. אבל ציציותיו העידו בו שלפחות כלפי חוץ הוא נראה ירא שמים.
אז נכון, אינני בוחן כליות ולב, ובהחלט ייתכן שהחייל חזר בתשובה שלמה על עבירת הביזה שעבר, וברור שלא מדובר פה במקרה נוסף של עברייני הכיפות שבמקריות מפתיעה מגלים את הבורא שנייה לאחר שנעצרו על-ידי המשטרה ומופיעים בבית המשפט כשכיפה - רצוי גדולה - מעטרת את קודקודיהם. אבל יש מקרים שבהם צריך קצת להתפתל עם מצוות הציצית שהיא בכלל חובת הבגד הנלבש ולא חובה התלויה ועומדת על כל יהודי באשר הוא.
נתפסת? הובאת לדין? תכניס ת'ציצית למכנסיים. תקפיד על זה יותר בבקשה. אם בבית קברות יכולים גם אשכנזים להכניס ציציות למכנסיים מפאת כבוד המתים, אפשר גם להכניס את אותן ציציות מפאת כבודם של כל החיים במגזר וכן, גם מפאת כבודו של בורא עולם.
במחלוקת בין אשכנזים לספרדים על הוצאת חוטי הציצית אל מחוץ לחולצה טוענים האוסרים שמדובר ביוהרה. משמעות המילה יוהרה, למתקשים להבין, היא שאדם מציג עצמו כמי שיש בו מה שאין בו ושלא היה בו מעולם. בחברה שבה אדם עם ציציות ארוכות מתנפנפות לו בין החולצה למכנסיים נתפס כצדיק - יש פער שאי-אפשר להשלים איתו בין האופן שבו אדם מציג עצמו בפני החברה (גם אם בפנים מכוסות) לבין מעשיו החמורים. חילול השם קוראים לזה.
גם אני אינני כליל השלמות. לפחות אני מודע לזה, ומסיבה זאת בדיוק ובשל הפער הזה בין מה שאני חושב שראוי שאהיה לבין מה שאני באמת, אני לא מוציא את ציציותיי החוצה כבר מספר שנים. במקביל, ייתכן שמדובר בצעיר ירא שמים, ייתכן גם שחזר בתשובה והתחרט על מעשהו הנפשע, אבל למען השם - תכניס ת'ציצית.