תילי תילים של פרשנויות נשמעו בימים האחרונים לאחר שהממשלה נכשלה בהעברת החוק לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. פרשנים זריזים החלו, רחמנא ליצלן, להספיד את ממשלת נתניהו, ואילו אחרים, יותר מתונים בדעותיהם ופחות קיצוניים, העלו על נס את ניצחון האידיאולוגיה על הפוליטיקה המפלגתית. האופוזיציה חגגה וצלמי הטלוויזיה הצליחו להעביר לציבור את תחושת האנדרלמוסיה ששררה במליאת הכנסת. בפעם הראשונה, כך לפי המומחים, הימין, אפילו הימין הקיצוני, יחד עם השמאל, אפילו השמאל הקיצוני (לשם האיזון) עשו יד אחת להצלת "הנכס החשוב ביותר של מדינת ישראל". אפילו בתוך הליכוד היו כאלה אשר טענו שמצפונם אינו מאפשר להם להצביע עבור רפורמה שהיא מנוגדת לאמונתם הצרופה. אין נחמה גדולה יותר מאשר לראות את נבחרי הציבור פועלים על-פי מיטב מצפונם ואמונתם ומנסים לשמור על החברה בישראל. כל החי!
דא עקא, האידיאולוגיה הצרופה הזו תחזיק מעמד עד השבוע הבא, אלא אם כן כנסת ישראל "נפלה על הראש". האיומים של ראש הממשלה לפטר את השרים וסגני השרים שלא יצביעו עבור הרפורמה, על-אף שהיא בחינת אקדח ללא כדורים, בכל זאת היא תעשה את שלה. ראינו בהצבעה על "חוק מופז" שהכל דיבורים בעלמא של המאיימים. גם האתננים הפוליטיים שיינתנו לאותם ח"כים ושרים, "שומרי הגחלת הציונית", תוביל להעברת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, היינו הפרטת הקרקעות. אף אחד לא יוכל לומר שאין לנו נבחרים אידיאליסטיים-ציוניים, ולו גם לשבוע ימים. לא מן הנמנע (אלא בטוח!) שהאידיאליסטים ימצאו את המשפטים המתאימים כדי לשכנע את הציבור שהשינוי בא כתוצאה מ"טובת המדינה", האיום האירני, האיום של חיזבאללה וכמובן חמאס, למרות שברור לכל בר-דעת שאין קשר בין הדברים. אך אם אפשר לשטות בציבור ולמכור לו לוקשים ארוכים כאורך הגלות, למה לא?
קרקעות ישראל הן הנכס של העם היהודי כולו. ראשי הציונות ביקשו לכונן מדינה השייכת לכלל העם היהודי, ובין היתר, קרקעות המדינה הן הפיקדון היקר ביותר. ארה"ב קמה על בסיס הקניין הקרקעי הפרטי, אך ישראל איננה ארה"ב. נכון שיש כמה פוליטיקאים המחזיקים באידיאולוגיה אמריקנית, אך האם כל מה שטוב באמריקה טוב גם לישראל?
למען האמת, אין מעשים רבים של פוליטיקאים ישראלים היכולים להפתיע אזרח ישראלי, ובכל זאת. אבות האידיאולוגיה הצינית של מפלגת העבודה ודאי מתהפכים בקברם למשמע המהלכים של ראש המפלגה אשר הבטיח ש"הכל יהיה בסדר", ובשבוע הבא, הטעות תתוקן. איך ייתכן שאלה המתקראים נציגי מפלגת העבודה שהאלקטורט שלה מורכב רובו מאנשי אדמה, קיבוצים ומושבים, אנשי ה"ציונות המעשית", אינם מתביישים במעשיהם? השאלה היא רטורית לחלוטין. למען הדיוק, יש לציין שכמה חברים במפלגת העבודה, ובראשם ח"כ שלי יחימוביץ, נלחמים באופורטוניזם הפוליטי ובאידיאולוגיית ההפרטה. לזכותם של הח"כים הדתיים-לאומיים ייאמר שגם הם מבינים היטב שלא כל דבר ניתן להפריט, לכן הם עומדים בסירובם להצביע בעד הרפורמה. נקווה ש"חוק סלומיאנסיקי" לא יטרפד את הדבקות בעיקרון "קרקעות העם היהודי".
מחייבי הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל טוענים שעיקרה לשבור את הביורוקרטיה הבלתי נסבלת המאפיינת מוסד זה. השאלה היא, האם ההפרטה של הקרקעות היא הדרך להילחם בביורוקרטיה. לפי מיטב ידיעתי, מינהל מקרקעי ישראל פועל על-פי החוק והתקנות שהשרים הממונים עליו מתקנים. אם הביורוקרטיה במינהל כל-כך מסובכת, מדוע הח"כים או השרים אינם מצליחים לייעל את המוסד הקיים. הדבר הפשוט ביותר הוא לחוקק חוקים אשר יאפשרו, למשל, לסגור מרפסת ללא צורך באישור המינהל. למה להפריט? כי בשיטה הזו מאמינים מחייביה.
יש בעיה אמיתית בהתנהלות מינהל מקרקעי ישראל מבחינה ביורוקרטית, אך בין "מחלה" זו לבין ההפרטה של הקרקעות דבר מלבד אידיאולוגיה צרופה.
ולבסוף, פנייה אישית לראש הממשלה: הסר דאגה מלבך. השרים והח"כים ה"שוררים" יצביעו גם יצביעו על הרפורמה שלך כי האידיאולוגיה שלהם שווה כקליפת השום. אם אתם לא מאמינים, שאלו את בוגי או ברק.