הבחירות בכורדיסטאן העירקית ומשמעות תוצאותיהן

בפרלמנט הכורדיסטאני 111 מושבים. למיעוטי התורכמנים, הנוצרים והארמנים שמורים 11 מושבים. בסך הכול, על קולותיהם של כ-2.5 מיליון בוחרים פוטנציאלים, מתוך אוכלוסיה כוללת של כ-4 מיליון איש באזור האטונומי הכורדיסתאני, התחרו 24 רשימות. חמש מהן הן קואליציות של כמה מפלגות. אחוז ההשתתפות בבחירות היה קרוב ל 80%. בבחירות לנשיאות האזור, התייצבו ארבעה מועמדים מול הנשיא המכהן, מנהיג המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטאנית, מסעוד בארזאני. הבולטים ביניהם: כמאל מיראוודלי, אינטלקטואל גולה ומבקר חריף של המפלגות השליטות ושל הנהגתן; המועמד חסר הסיכוי אבראהים חילו, בן דודו של נשיא עירק, ומנהיג האיחוד הפטריוטי הכורדיסטאני ג'לאל טאלבאני. על-פי טענות תומכיו, חילו גורש מן האיחוד הפטריוטי מאחר שחשף פרשיות שחיתות ושוחד הקשורות במדיניות הנפט וביחסים עם חברות הנפט הזרות, בהן היו מעורבים פעילים מרכזיים של המפלגה. כצפוי, מסעוד בארזאני, הנהנה מיוקרה רבה הן כמנהיג לאומי בזכות עצמו והן כבנו וממשיכו של מולא מצטפא בארזאני, זכה ברוב הקולות. אולם הצלחתו של מיראוודלי, האינטלקטואל הגולה, למשוך קולות רבים הינה ביטוי לתמורות בקרב הכורדים והתערערות המונופול של ההנהגה ההיסטרית של התנועה הלאומית הכורדית ושל המפלגה הדמוקרטית. נאושירואן מצטפא (נולד ב-1944), המנצח הגדול של הבחירות לפרלמנט, היה ממייסדי האיחוד הפטריוטי הכורדיסטאני וסגנו של ג'לאל טאלבאני בהנהגת המפלגה. בדצמבר 2006 התפטר מצטפא מתפקידו כסגן מזכ"ל של האיחוד הפטריוטי על-רקע מחלוקת חריפה עם הממסד המפלגתי לאחר שזה בלם את ניסיונותיו להנהיג רפורמות עמוקות במפלגה ובממשל האזורי, לעקור את השחיתות והנפוטיזם, להחזיר את המאבק על צדק חברתי ולנקוט במדיניות שתחזיר את אמון הדור הצעיר הכורדי במפלגה. כאשר נואש מן הסיכוי לחולל תמורה מבפנים, פרש והקים את חברת התקשורת והמדיה הגדולה בכורדיסטאן, "וישה". לקראת הבחירות, הקים את "התנועה לשינוי" שהציבה במצעה את עקירת השחיתות, הפרדה בין המפלגות למינהל ושירותי הביטחון, מתן מענה למצוקות הכלכליות והחברתיות - במיוחד אבטלת צעירים ואבטלת משכילים – וכן מענה לחוסר היעילות של המינהל האזורי. משורה של מאמרים פרוגרמתים ניתן להבין, כי נאושירואן מצטפא הבין כי התסכול, הניכור והייאוש של הדור הצעיר נוכח השחיתות במוסדות הממשל הכורדי והעדר חזון ביחס לחברה והכלכלה בכורדיסטאן מסכנים את עצם הפרויקטים של בניית אזור אוטונומי לאומי חזק ושל בניית האומה הכורדית. מצטפא נהנה מיוקרה כאחד "האבות המייסדים" של האיחוד הפטריוטי, אשר בניגוד לפעילים ומנהיגים אחרים, שמר על ניקיון כפיים ונמנע משחיתות. יוקרתו כמפקד בכוחות הפשמרגה הכורדים וכאסטרטג החשוב של הכורדים בזמן המאבק נגד הממשלים בבגדד סייעו לזכות בתמיכה רחבה. נאושירואן מצטפא הוא גם אינטלקטואל והיסטוריון שחיבר כ-20 ספרים. האיחוד הפטריוטי בראשותו של ג'לאל טאלבאני ספג את עיקר המהלומה. המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטאנית, השמרנית יותר ובעלת המאפיינים השבטיים שמרה, באופן יחסי, על גיבושה. אולם גם באזורים בהם הייתה תמיכה מסורתית במפלגה הדמוקרטית, זכו "רשימת שינוי" ורשימות נוספות להישגים. מבוכה נוספת נגרמה למפלגה הדמוקראטית מהופעתו העצמאית של פלג ממשפחת בארזאני, צאצאי אחיו של מולא מצטפא בארזאני. בראש "תנועת הרפורמה הכורדיסטאנית" עומד מרצה למדעי חברה באוניברסיטת סולימאניה עבד אל-מוסוור בארזאני והיא נתמכת על-ידי ראש עיריית בארזאן, מקום מולדתם של הבארזאנים.

המנהיגים והפעילים של שתי המפלגות הכורדיות השליטות, שצמחו והתחשלו במהלך המרידות והמאבק הלאומי העקוב מדם שנמשך עשרות שנים נגד המשטרים השונים בבגדד, ואשר מנהלים את האזור האוטונומי הכורדיסטאני מאז כינונו ב-1992-1991 הסתאבו והתקשו להתמודד עם האתגרים של בניית כלכלה וחברה מודרניים באזור האוטונומי הכורדיסטאני. עם צמיחתם של חברה אזרחית בורגנית ודור חדש עירוני ומשכיל ונוכח התעצמות האופוזיציה והחרפת הביקורת הציבורית, מנהיגיהן ופעיליהן של שתי המפלגות, שנאבקו אלו באלו במשך שנים, יישרו שורות והתגברו לפחות חלקית על משקעי העבר. באופן דיאלקטי, היריבים של אתמול שהפכו לדומים יותר עם התמסדות ארגוניהם הפכו לבעלי ברית אסטרטגים מול האתגר של כוח פוליטי חברתי חדש. מבחנם של הכורדים יהיה ביכולתם לקיים מערכת פוליטית דמוקרטית פלורליסטית מורכבת בלי להחליש את כוחם מול כוחות אחרים בעירק ובמזרח התיכון. צמיחתה של חברה אזרחית והמעמד הבינוני הבורגני והתחזקות השיח והערכים האינדיבידואליסטים מתחוללים בחברה הכורדית בעוד המאבק הלאומי, המחייב גם גיוס לאומי, עדיין לא הסתיים. הצלחתו של נורי אל-מאליכי, ראש הממשלה השיעי של עירק, ומגמותיו הריכוזיות מעוררות חשש כורדי מפני מגמותיו לצמצם את האוטונומיה הכורדית. בין הממשלה המרכזית בבגדד לבין הכורדים גבר בחדשים האחרונים המתח בסוגיות כבדות השנויות במחלוקת כמו עתיד עיר הנפט כרכוך ואזורים המאוכלסים כורדים מתוך המחוזות נינווה, דיאלה וצלאח אל-דין אותם תובעים הכורדים לספח לאזור האוטונומי שלהם. בכמה מקרים הגיעו הדברים לכמעט התנגשות אלימה בין הכוחות הכורדים, השולטים בפועל באזורים אלו, לבין כוחות צבא עירק שנשלחו להשליט את מרותה של הממשלה העירקית. בחלק מהמקרים רק התערבות כוחות אמריקנים מנעה עימות אלים. מה שיקרה בעקבות הבחירות יהווה את המבחן הגדול של הכורדים לקיים מערכת פוליטית דמוקרטית לא אלימה ולקבל את החלטת הבוחרים והוא יקבע האם כללי המשחק הפוליטי הדמוקרטי אכן יחליפו בהדרגה את המאפיינים השבטיים הפרוטקציוניסטים והאלימים של הפוליטיקה הכורדית עד כה. שאלה אחרת היא כיצד יתפקד האזור הכורדי והתנועה הלאומית הכורדית בעירק בתנאים של הסדרים קואליציונים מורכבים. האם בבחירות לפרלמנט העירקי האמורים להיערך בתחילת 2010 ירוצו הכורדים ברשימה מאוחדת, ולצדה רשימה כורדית איסלאמיסטית קטנה כמו בבחירות ב-2005, או שהפעם יהיה המחנה הכורדי מפולג. ימים יגידו.