"קיימות ראיות ברורות ביותר בדבר מעורבותן של קבוצות טרור איסלאמיות פונדמנטליסטיות" (דייוויד מק'קארדי, לשעבר חבר הקונגרס האמריקני).
"קרוב לוודאי שמדובר בטרוריסט מזרח-תיכוני" (אוליבר רוול, לשעבר עוזר למנהל ה-FBI).
"מאחר שאנחנו יודעים, לפי כל הסימנים, כי מכונית התופת הופעלה בידי טרוריסטים מזרח-תיכוניים, ניתן להעריך בביטחון שמטרתם הייתה לחולל פחד מתפשט כאמצעי ליצירת אנרכיה, ובעזרתה לשבש את החיים באמריקה" ("ניו-יורק פוסט").
באדיבות הספר "דבר המומחים", אלו היו כמה מן התגובות שפורסמו ב-19 וב-20 באפריל 1995, מיד לאחר פיצוץ בניין המשרדים הפדרלי באוקלהומה סיטי, בו נרצחו 168 בני אדם. הדעה הייתה אחידה וברורה: מדובר בטרור מוסלמי קיצוני, קרוב לוודאי - מתוצרת המזרח התיכון.
אלא שהאמת, כך התברר, הייתה "קצת" שונה. הטרוריסט היה טימותי מקוויי, אמריקני לכל דבר ועניין, שפיתח שנאה עזה כלפי הממשל הפדרלי - לטענתו עקב המראות שראה בעת שירותו בעירק, אך בפועל כנראה משום שלא הצליח להתקבל לכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני. מקוויי הודה, הורשע והוצא להורג.
המסקנה ממקרה זה, ורבים אחרים, צריכה להיות ברורה:
אסור לקפוץ למסקנות, דווקא ובמיוחד כאשר מדובר במעשה פשע חמור כפי שאירע אמש במרכז ההומו-לסבי בתל אביב. אלא שהמסקנה הזו אינה אומרת דבר לפוליטיקאים, לעסקנים ולעיתונאים. תוך שעות הופנתה אצבע מאשימה - תחילה באופן כללי אל "שונאי הומואים" ולאחר מכן באופן נקודתי אל שס בכלל ואל ח"כ נסים זאב בפרט. הסיבה: התבטאויותיו הקשות בעבר נגד ההומוסקסואליות (שאכן מהווה מבחינת היהדות עבירה חמורה ביותר).
זה שאין שום קצה ראיה למניע הפשע - לא חשוב. זה שאין שום בדל האשמה כלפי מאן דהו - לא משנה. העיקר שיש את מי להאשים, ואם הוא חרדי - מה טוב. אלו שטוענים שהם קורבנות להומופוביה, מנצלים את הפשע כדי ליצור רליגופוביה - פחד ושינאה כלפי דת ודתיים.
הנה עוד כמה תיאוריות, סבירות באותה מידה. אולי מדובר בסכסוך פנימי? אולי היה זה ניסיון לחסל דמות בפשע המאורגן ששהתה במקום? אולי זה סכסוך של בעלי המקום או האגודה ההומו-לסבית עם גורמים בשוק האפור ו/או בעולם התחתון? ואולי ואולי? אבל לא -
נצביע על החרדים ונאשים אותם.
אין זו הפעם הראשונה בה ציבור שלם מסומן. זה בדיוק מה שנעשה אחרי רצח רבין, כאשר כל חובשי הכיפה זוהו עם הרוצח (אגב: מי שרוצח אינו דתי!), וכל מי שהעז לומר דבר מה נגד מדיניותו של ראש הממשלה המנוח - הואשם בהסתה שהביאה למותו. זה שבסוף הסתבר שמדובר בקבוצה קטנטנה שפעלה על דעת עצמה, זה שבסוף לא הצליחו רשויות החוק למצוא אפילו רב אחד שכביכול הוציא על רבין "דין רודף" - זה כבר לא שינה דבר.
העובדה שלפיותיהם של פוליטיקאים ובעלי עניין אין מחסום, היא חלק ממחיר הדמוקרטיה. לעומתם, התקשורת אמורה לפעול לפי כללים אתיים ברורים, לפי חוקי לשון הרע וגם לפי השכל הישר. כאשר התקשורת נותנת פתחון פה למי שמאשימים אישים וציבורים בלא כל הוכחה - היא לא רק מועלת בתפקידה, אלא גם חוטאת בדיוק באותה הסתה נגדה היא יוצאת. אלא שדמם של דתיים בכלל ושל חרדים בפרט, כבר מזמן הותר.
