כמו ענבל, אף אני סבור שהרצח הנתעב בתל אביב - בין אם הוא תוצאה של הומופוביה ובין אם הוא תוצאה של אלימות באופן כללי - הוא מאוס ואסור. "לא תרצח" איננו סתם דבר בעלמא, אלא אחד מעשרת הדברות, הגרעין של עולם ההלכה.
מכאן ועד להכליל חברה שלמה בתוצרי הלוואי שלה הינו מעשה פסול, אסור, צהוב, ו... עיתונאי (במובן הלא מחמיא של המילה). כאשר העיתונות מחפשת דם היא מוצאת אותו בד"כ בשונה ממנה וממה שהיא מעוניינת להציג. ברם היא מרחיקה מעצמה אתיקה עיתונאית אמיתית, שהרי מעולם לא קראתי על "חילוני שאנס את בנותיו" או "תושב תל אביב סחר בסמים" משום שחילוני ותושב תל אביב יכול לאפיין גם את אחד מכתבי העיתונים הלא כן? אבל מתנחל, חרדי, לבוש שחורים, או בן ישיבה, זה כבר ה"אחר" שאפשר לזרוק עליו את כל הבוץ והרפש.
נכון, ישנה אלימות בחברה החרדית כפי שהיא קיימת גם בחברה החילונית והדתית, ולא, אינני בא להצדיק אף סוג של אלימות, אלא להפך - דרכה של תורה היא דרכי נעם ומה שמרחיק חלק נכבד מהאוכלוסיה הלא דתית היא החוסר רצון להכיר את העולם האחר השונה ממנו כל כך.
יש גם אצל החרדים גמילות חסדים רבה: ארגונים כמו זק"א עמותת "עזרא למרפא" של הרב פירר ו"הצלה", סבר פנים יפות, ומסבירי פנים ועוד רבים וטובים. אלא שהם עושים מלאכתם בשקט, ולא לעיני התקשורת, ותפקיד העיתונאים הוא גם לדעת להפריד ולא ללבות שנאה, הלא בשל כך צמנו בשבוע שעבר.
