|
בעשותי היכרות מחודשת עם העיר תל אביב, אני מתבונן באנשים שחולפים על פניי, ובתל אביב הם חולפים, בתנועה מתמדת, אני תוהה לגבי הכיסוי והגילוי של אלמנטים שונים ובין היתר של הראש. בעיר חמה ולחה כמו תל אביב הצל הנייד הזָמין הוא כיסוי ראש. לא בכיפה סרוגה. אלא בכובע, במגבעת. בתמונות של תל אביב הקטנה, הגברים חבשו כובעים או מגבעות, וגם הנשים חבשו כובעים רחבי תיתורה. האירופים שבאו לכאן ידעו להתאים עצמם למזג האוויר. המכנסיים היו קצרים או שלושת רבעי, וזה אוורר את החלק התחתון של הגוף ואילו הכובע שמר גם על הראש וגם הוסיף צל. זאת, בין היתר, בהיעדר קימורים מוצלים בחזיות הבתים או פרגולות, כפי שקיימים בערים ים תיכוניות רבות, ובראשן העיר בולוניה בצפון איטליה שמדרכות רחובותיה מוצלים. באתר וואלה! מועלה נושא הכובע בתל אביב הקטנה: "הן לבשו לבתי הקפה, לקזינו 'גלי אביב', שנפתח בחוף הים והפך למוקד בילויים תוסס, לתיאטרון האוהל, או לראינוע עדן, בית הקולנוע הראשון של העיר. נשות תל אביב בהחלט התחברו לפשטות המודרנית נוסח קוקו שאנֶל, שבעצמה השיקה בפתח העשור את הבושם המיתולוגי "שאנל 5". אך קסומה מכולן הייתה חיבתן, במחצית השנייה של העשור, לכובעים. האביזר הרותח היה כובע הפעמון הקטן נטול התיתורה שחבק את הקודקוד כשהוא מכסה את המצח ולעתים גם את העיניים. מה שמוכיח שבאופנה כבר אז היה יותר חשוב להיראות מאשר לראות. חבישת הכובע הנצמד חייבה תספורת קצרה באורך הסנטר והוא התכתב נפלא עם כניסת האיפור לאופנה. יתרה מזאת, הוא העניק לנשים ארשת מיסתורין לא מפוענחת. במצח מחופה ועיניים מוצלות, המבטים הפכו למצועפים... התשובה של הגבר שבחבורה הייתה כובע קסקט, כמו זה שבו מתהדר רוברט רדפורד ב'גטסבי הגדול'". ב"זמן תל אביב", המהדורה המקומית של מעריב (nrg), הופיע לא מכבר סיפור על גדעון שמרלינג בן ה-94 שמייצר כובעים מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת והוא מוכר את כובעיו ללקוחות המעטים שעוד נותרו. על-פי השיחה איתו, את מהפכת הראש הגלוי, שינוי תפיסה באופנה, שהביא לירידה במכירותיו, הוא מייחס בעיקר לנשיא ארצות הברית לשעבר ג'ון קנדי, שהיה איש הציבור הראשון אשר נאם ללא כובע לראשו. "בזמנים הטובים היו לנו מאה לקוחות ביום", הוא מספר. "היום נכנסים אליי בערך עשרה. פעם כולם היו קונים כובעים, גם ילדים, נשים וצעירים. בערב חג הפורים לא היה אפשר להיכנס לכאן. היום רוב הלקוחות שלי דתיים. האופנה השתנתה. כובע ז'יוואגו (בהשראת הסרט "ד"ר ז'יוואגו", ק"ס) היה מודרני והלך המון, וזה כבר אין". ידידי גדעון רמז, שמתמחה בהרבה דברים היסטוריים, מכיר גם את נושא הכובע של קנדי, ופניתי אליו בסוגייה. הוא אישר את הגרסה של שמרלינג. לדברי גדעון רמז, אכן "המגבעת יצאה מן האופנה לאחר שג'ון קנדי הופיע במסע הבחירות ואף להשבעתו בגילוי ראש. לגבי ההשבעה, הוא דווקא בא בצילינדר, אבל הסיר אותו בזמן הטקס". אשר לאופנה שמקובל לייחס לקנדי, הנה מה שכותב כובען באתר [קישור]/: "הנשיא, כובע הפאדורה וההיסטוריה של האופנה האמריקנית, מפריכים את הגרסה של הנשיא והכובע. ההעדפה של קנדי לא לחבוש את הכובע הייתה כבר חלק מנטייה גוברת והולכת במשך עשרות שנים. הוא לא התחיל בתהליך, אבל הוא כן האיץ אותו". אפשר ואני אוסיף פרשנות משלי, אף שאין לה כל ביסוס, והיא השערה בלבד. בעוד שהיהודי בטקסים דתיים חובש כובע גם אם הוא לא דתי, הנוצרי מסיר אותו. קנדי היה לא רק נוצרי אלא נוצרי קתולי.
|
