הכרזת מלחמה הביטוי "פיגוע שנאה", המלווה הבוקר בידיעות אחרונות את העמודים המוקדשים לסיקור התקפת הירי הקטלנית על בית הקהילה ההומו-לסבית בתל אביב, הוא פיתוח ישראלי ייחודי: צירוף של הביטוי האמריקני "פשע שנאה" עם המונח הישראלי "פיגוע".
מצד אחד, הביטוי עדיף על הכותרת האנכרוניסטית "רצח במועדון ההומואים", שליוותה את העמודים שהוקדשו לסיקור האירוע בגיליון שיצא לאור אתמול. מצד אחר, כתב הפלילים של העיתון, ניר גונטז', מדווח כי כלל לא בטוח שההתקפה נבעה משנאה עקרונית לחברי הקהילה, וכי משטרת ישראל לוקחת בחשבון בחקירתה גם מניעים כגון "סכסוך אישי של מישהו מבאי המקום [...] חיזור אגרסיבי או אהבה נכזבת, פיגוע טרור או אולי פיגוע ירי מתוך אי-יציבות נפשית מהסוג שאירע בבית-הספר התיכון קולומביין בארה"ב".
כתבי מעריב אבי אשכנזי ונתיב נחמני מדווחים אף הם כי למשטרה "אין עדיין קצה חוט שיוביל אותם אל היורה", אך כותרת בראש השער של הארץ טוענת ההפך הגמור - "קצה חוט בחקירת אירוע הירי במרכז הגאווה בתל אביב" [יהונתן ליס, יובל גורן ולילי גלילי]. כיוון שהוצא צו איסור פרסום על הפרשה, אין ציון של אותו קצה חוט, אך לקוראים מוגש רמז עבה.
הידיעה, שנפתחת בדיווח על כך שנמצא קצה חוט, ממשיכה כך: "במקביל נבחנים כיווני חקירה נוספים, פרט לשנאת הקהילה ההומו-לסבית".
עד שקצה החוט יוביל למציאת האשם, התקשורת ממהרת לבחון את עצמה ואת תגובתה לאירוע. קלמן ליבסקינד והרכש החדש-ישן של מעריב, אראל סג"ל, משתפים פעולה בטור שיוצא נגד ההתקפה על החרדים מפי ראשי הקהילה ההומו-לסבית, "אחת הקבוצות החזקות, הברוטליות וסותמות הפיות שקיימות בינינו", כהגדרתם. "הריקוד על הדם", הם כותבים, "נמשך בהשתתפות פעילה של תקשורת חסרת אתיקה, שהקהילה קרובה ללבה הרבה יותר מזו החרדית".
לעומת זאת, הקולגה של ליבסקינד וסג"ל, כתבת מעריב מיה בנגל, מספרת על הקושי שהיא נתקלת בו כשעליה לראיין חברי-כנסת מתנועת ש"ס, הרואים בהומוסקסואלים חולים שיש לרפאם. בנגל, לסבית מוצהרת, קוראת לידוענים אחרים לצאת מהארון וטוענת כי "בשתיקתם, הם משתפים פעולה עם ההסתה, השנאה והאלימות".
בהארץ מדווחים ניר חסון, מזל מועלם וברק רביד על התגובה להאשמות העולות מהתקשורת החרדית. זו, הם מדווחים, "עברה ממגננה להתקפה על ה'סוטים'". מני גירא, עורך האתר "חרדים", מצוטט כך: "לאחר חמש דקות של התעמקות בפרטים הערכתי שלא מדובר בחרדי, וגם אם כן, אז מדובר בחולה נפש שהחליט לאחרונה לשים כיפה. הוא לא מייצג ציבור של 700 אלף אנשים הגונים".
לזכות הסיקור של הרצח בידיעות אחרונות יש לציין כי למעט הביטוי "פיגוע שנאה", המופיע בבולטות ארבע פעמים בעמודי החדשות, לא מכוונת אצבע מאשימה כלפי מי שאחראי, לכאורה, למעשה, ולא משלהבים את היצרים בעימות בין חברי הקהילה ההומו-לסבית ובין חרדים והומופובים אחרים המסיתים נגדם.
הידיעה בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות עוסקת בפן האישי, לא הפלילי או החברתי של המעשה - ההוצאה הכפויה מהארון של הנפגעים מהירי, מהלך שנרמז מהקריקטורה המדויקת להפליא שמופיעה בהמשך הגיליון [דניאלה לונדון], שבה נראה ארון הנפתח לרווחה מעל לקבר ומשליך לתוכו את תכולתו.
ההאשמה ושלהוב היצרים נשמרים בידיעות אחרונות לעמוד הדעות בעיתון, שם מכריז הבוקר הסטודנט התל אביבי אלון ראובני: "אני מוכן להיות החייל מספר 1 של המלחמה הזאת [...] אני הומו. ואני מתכוון להתפוצץ בכל הדרכים החוקיות שיש בידי על קידוש שמם של ההרוגים, של הפצועים ושל כולנו. אף אחד לא יסית נגדי יותר".
