הבלוף של נתניהו וברק

ה"פשרה" שהושגה היום (ב', 3.8.09) בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון אהוד ברק, שאיפשרה לשרי העבודה וסגניהם להצביע בעד חוק הקרקעות - היא בלוף. היא לא שווה את הנייר שעליו היא כתובה. צודקים המתנגדים לחוק, המגדירים אותה כ"אחיזת עיניים". הפשרה אומרת, כי בארבע השנים הראשונות להפעלת החוק, כלומר עד 2013, תוכל רשות המקרקעין החדשה למכור עד 400 אלף דונם של קרקעות המדינה. הנושא ייבחן שוב בעוד ארבע שנים. לכאורה, זה הישג, כי בנוסח המקורי דובר על מכירת 800 אלף דונם. מהי האמת? מינהל מקרקעי ישראל קיבל כבר לפני שנים היתר למכור 200 אלף דונם מקרקעות המדינה. אמנם, החוק קבע עד היום שאת קרקעות המדינה מותר רק להחכיר, ולא למכור, אבל המשפטנים מצאו את הפירצה: סעיף 2 (7) לחוק מקרקעי ישראל, משנת 1960, התיר למכור קרקע עירונית, או מגרשים לבנייה במקומות אחרים בארץ, עד תקרה של 100 אלף דונם. לפני שנים תוקן סעיף זה, ל-"200 אלף דונם". לאמיתו של דבר, לא היה צורך בתיקון הזה: המינהל מכר עד היום רק כ-60 אלף דונם קרקע מדינה, יש אומרים: 80 אלף. גם ללא החוק, יש למינהל כיום רזרבה גדולה של קרקעות למכירה, לפחות 120 אלף דונם. בקצב המכירות הנוכחי, מספיק המלאי לכמה שנים טובות. עכשיו קבעו תקרה עוד יותר גבוהה, 400 אלף דונם. זה ייתן לרשות המקרקעין החדשה, יורשת המינהל, רזרבה עצומה, למכור 320 אלף דונם בארבע השנים הקרובות. ההגבלה הזו היא בדיחה, במקרה הטוב: בשנותיו הטובות ביותר, שיווק המינהל, בדרך כלל בחכירה, 30-20 אלף דונם בשנה. המלאי הנוכחי יספיק לשנים רבות, גם אם הרשות החדשה תהיה יעילה מאוד, יש לה מלאי למכור ככל העולה על רוחה. ההתנגדות להצעת החוק לא באה בגלל העלאת התקרה מ-200 אלף ל-800 אלף דונם. היא נובעת משינוי כללי המשחק: עד עתה החכירו, כמעט תמיד, והמכירה הייתה מקרה יוצא דופן. עכשיו תהיה המכירה לכלל קבוע, והמגרשים הטובים ביותר של המדינה, בתל אביב, בירושלים, באזור המרכז, על חוף הים - יימכרו לכל דורש ולכל מי שיש די כסף בחשבון הבנק שלו. צודקת, לכן, ח"כ שלי יחימוביץ' בהגדרתה הקולעת: הפשרה של היום היא אחיזת עיניים. עצוב ומצער, שאדם משכיל ורציני, שר בכיר בממשלה, יושב-ראש מפלגה חשובה, מי שהיה ראש ממשלה ורמטכ"ל, חתום על הבלוף הזה.