הדיאגנוזה הרפואית של ח"כ ד"ר אחמד טיבי, בדבר היות המתנחלים סרטן בגוף הפלשתינים - היא יותר מאשר הצהרה פוליטית, היא תפיסת עולם אידיאולוגית, שדוגלים בה כל הח"כים הערביים ומרבית האזרחים הערביים במדינת ישראל. הצהרה זו - הוא השמיע בוועידת "פתח" בבית לחם, בימים אלה, בהם הוחלט לא להכיר במדינה יהודית - ולא לוותר על מאבק מזוין.
העובדה שהפלשתינים בעזה, ביש"ע, בלבנון, ביחד עם יתר ארצות ערב שמסביב, חושבים שיש למחוק את מדינת ישראל ממפת המזרח התיכון אינה חדשה. העובדה שח"כ אחמד טיבי כמו יתר חבריו בכנסת מזדהים עם האידיאולוגיה הקיצונית של "חמאס" ושל חיזבאללה אינה משום קביעת עובדה חדשה ומפתיעה. הטיולים והסיורים שלהם בעולם הערבי, העוין את ישראל וקיומה, כמו סוריה, לבנון - חיזבאללה, הנתמכים על-ידי אירן והשטן הגמד אחמדינג'אד, היא תופעה שחוזרת על עצמה, חדשות לבקרים.
ד"ר אחמד טיבי היה בעברו היועץ המדיני האישי של ערפאת בשיא גדולתו ופרסומו. ח"כ אחמד טיבי המשיך בקשריו האישיים עם ערפאת, גם כשנבחר לכנסת ישראל, וגם בתקופה שערפאת הוביל את האינתיפאדה נגד ישראל, כאשר נאם וקיווה להריסתה ונעזר בקשריו של טיבי, ליחצן את עצמו ואת דעותיו בתקשורת הישראלית, תוך התחנפות לשמאל הישראלי התומך במדינה פלשתינית בגבולות 67' ויותר מכך באלה הרוצים להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. אם אחרי כל המהלכים האלה ד"ר אחמד טיבי יכול להיות ח"כ בכנסת ישראל וסגן יושב-ראש הכנסת - עלינו להלין רק על עצמנו ועל האימפוטנציה הדמוקרטית השגויה והרפה שלנו.
כאשר ח"כ עזמי בשארה - שהיה קיצוני יותר מאחמד טיבי, חזר מטיוליו בסוריה ולבנון, בהם נראה ליד שייח' נסראללה ועודד את חיזבאללה להמשך המאבק בישראל ושלטון החוק, וגורמי אכיפת החוק, לרבות כנסת ישראל - לא הגיבה, לא זרקה אותו, לא לכלא ולא מהכנסת, על מה אנו מלינים. ח"כ עזמי בשארה ברח מהארץ לאחר שהסתבך בעבירות ביטחוניות, לפני ותוך מלחמת לבנון ועדיין אנחנו מתלבטים אם הוא צריך להמשיך לקבל פנסיה ממדינת ישראל כח"כ, או להישאר אזרח ישראלי, במקום לשלול את אזרחותו לאלתר, אז מה רוצים מאחמד טיבי המסכן.
אחת הטענות הנפוצות בין ערביי ישראל ובין האינטליגנציה השמאלנית הישראלית שחלק מהבעיה של אזרחי ישראל הערביים, היא חוסר השוויון והקיפוח החברתי המתמשך. השאלה היא למה הם מקופחים:
המנהיגות הערבית טוענת מזה שנים, שהציבור שלה מקופח בכל המגזרים הממשלתיים והחברתיים ובחלק גדול מטענותיהם יש ממש. יש רבים שמנסים להתערות בחברה, במוסדותיה, בחיי הקהילה ובנטל החברתי-כלכלי ולהיות אזרחים במדינת ישראל, תוך ידיעה והשלמה שמדובר במדינה בעלת יסודות וצביון של מדינה יהודית ציונית דמוקרטית. הם גם יודעים שהציבור היהודי לא יסכים לעולם להפיכת המדינה "למדינת כל אזרחיה" - כפי שחולמים חלק ממנהיגי היישוב הערבי. אבל, ישנם רבים שלא מסכימים ולא משלימים עדיין עם קיומה של מדינת היהודים בארצה, רואים בהקמת המדינה ובניצחונה במלחמת השחרור את יום "הנכבה" והאבל שלהם, למרות נתוני הפתיח שהיו אז.
הם לא השלימו עם תוכנית החלוקה, לא השלימו עם הקמת המדינה ולא משלימים עם קיומה ושגשוגה הכלכלי ועצמתה הביטחונית. לכן אנו עדים להתפרצויות כנגד היישוב היהודי, כמו שהיה לפני מלחמת השחרור, חסימת כבישים, יידוי אבנים בצמתים מרכזיים ועורקי תחבורה, ושיתוף פעולה עם חמאס וחיזבאללה. כאשר התמיכה והעזרה מתבצעת הן על-ידי הלנה, הובלה, הצבעה על מקומות לביצוע פיגועים, ומידע עדכני למחבלים מתאבדים.
יותר מדי מקרים מצערים וקשים של שיתוף עם מבצעי פיגועים, בוצעו על-ידי אזרחי ישראל מבין הציבור הערבי. לרבות המקרה האחרון של הרצח בישיבת הרב קוק בירושלים של ילדים ונוער בני 17-15 תוך לימוד תורה, (וראה גם ארועי יום האדמה, זורקי האבנים בכביש החוף, ובצומת זיכרון). ויש כאלה שאולי לא נותנים ידם לרצח או לעזרה ישירה לאויב, אך במעשיהם מעודדים קיצונים או בעלי אידיאולוגיות קיצוניות לבצע מעשים, תוך שהם תומכים בחמאס, בג'יהאד ובחיזבאללה, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה ולפניה.
כשאנו רואים את ההפגנות באום אל-פחם, את ההסתות של מנהיגי התנועה האיסלאמית, את הח"כים מייצגי הציבור הערבי בכנסת, מתרוצצים בארצות ערב, סוריה, לבנון ומדינות המפרץ, מסיתים, מדיחים ומחזקים ידי שונאי ישראל, המסר של "השנאה" מחלחל לכל הציבור הערבי בישראל.
כאשר המדינה עושה צעדים כדי לקרב את הציבור הערבי, להטיב עימו לעזור לו חברתית ולשלבו בעשייה לטובת המגזר הערבי, כמו "שירות לאומי", המנהיגות רואה בכך תרגיל ציוני ביטחוני להרעיל את הנוער הערבי. כך לא מגיעים לשוויון וכך לא תורמים לחיי שיתוף ושילוב המגזר הערבי, בתוך החברה של מדינת ישראל.
שוויון בא עם זכויות וחובות, ואלה העקרונות: - מי שרוצה שוויון זכויות - לא יכול להטיף, להסית נגד המדינה, קיומה וביטחונה.
- מי שרוצה שוויון - לא יכול להתנגד לאפשרות לתרום למדינה ולחברה שלו עצמו, על-ידי שירות לאומי.
- מי שרוצה שוויון - חייב לקבל את הנוסחה שמול שוויון יש זכויות וחובות, ומי שלא יכול להשלים עם כך ורוצה שוויון ללא חובות, יתכבד וייצא למדינה אחרת, כולל האפשרות להצטרף ליישות הפלשתינית או המדינה הפלשתינית לכשתקום בעזה וביהודה ושומרון או אחת מארצות ערב הרבות והשכנות.
- מי שרוצה שוויון - לא יכול לצעוק בוז בזמן השמעת ההמנון הלאומי, בדקות הדומייה לזכר נרצחים תמימים, ביום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, או לשמוח בפיגועים הרצחניים ובנפילת קסאמים, או טילים, כמו במלחמת לבנון השנייה.
- מי שרוצה שוויון אזרחי מלא - בכל התחומים, צריך להרוויח זאת ביושר ולהצדיק את הזכויות האלו, ומי שלא עומד בלחץ יכול לעזוב או לברוח נוסח ח"כ עזמי בשארה.
- מי שרוצה שוויון - לא יכול לטעון שיום העצמאות שלנו הוא יום "הנכבה" והאבל שלהם.
- מי שרוצה שוויון - היה צריך ללמוד מהעבר ומההיסטוריה שהחלה באי-קבלת תוכנית החלוקה והמשכה במלחמת השחרור ומלחמות ישראל עד כה.
- מי שרוצה שוויון - לא יכול לנצל את הכלים הדמוקרטיים, חופש הדיבור והעיסוק, שמעניקה המדינה, להסית, להדיח, להשמיץ ולפגוע במוסדות המדינה ומנהיגיה, לא ברחוב ולא בכנסת ישראל, במסווה של פטריוטיות ערבית עילגת תוך הסתתרות מאחורי מטריית חסינות חברי הכנסת (לרבות עשיית סרטים נוסח "ג'נין ג'נין" - כאשר משפחת בכרי מיוצרי הסרט - מורשעים בסיוע למחבלים מתאבדים).
- מי שרוצה שוויון - צריך להבין שממשלת ישראל ומוסדותיה לא יישבו בחיבוק ידיים וייתנו לגורמים מתסיסים חופש פעולה, כפי שנעשה לצערי עד כה, ויגיבו בחומרה ובמהירות.
בחודש אוגוסט 2007 החליטה ממשלת ישראל על הקמת "מנהלת שירות אזרחי", שכוונתה לעודד שירות לאומי בישראל, גם בקרב המיעוט הערבי. השירות הזה שמקורו בהתנדבות, צריך ראשית: לשרת את המגזר הערבי, כלומר: התנדבות צעירים לבתי חולים, מתנ"סים, עבודה עם חבורות רחוב, לחימה בסמים, עזרה בלימודים, עזרה למעוטי יכולת, מרפאות וכל תחום שיש בו צורך בעזרה ובמתנדבים למטרות קיומיות חיוביות.
השירות הלאומי - לא בא כדי לעקוף את שירות הביטחון, ממנו פטורים ערביי ישראל, בשל טעמי ביטחון, ניגודי אינטרסים, אי-הרצון לפגוע במרקם החברתי-מוסרי שלהם, וכמובן לא להעמידם במצב מביך של לחימה בפלשתינים שמסביב לישראל. יחד עם זאת, לדרוש מהמדינה זכויות מלאות, שוויון בכל התחומים, מבלי לגלות רצון טוב והליכה לקראת השתלבות ושיפור מעמדה של החברה הערבית, אותה, ואותה בעיקר, ישרתו המתנדבים במסגרת השירות הלאומי - הוא בבחינת חוצפה, חוסר יושר פוליטי וחברתי, ומעל לכל הרצון הפוליטי הצבוע והפסול, להנציח את המצב הקיים, להבליט את הניגודים, להעמיק את העוני והפשיעה, כדי להפיק ממנו רווח פוליטי מיידי ואולי גם לטווח ארוך.
ח"כ ג'מאל זחלאקה (בל"ד) הצהיר לאחר הקמת המנהלת לשירות לאומי כי: "החברה הערבית תקיא מתוכה ותחשיב כמצורע כל מי שיתנדב לשירות הלאומי. מי התומכים הנוספים בח"כ זחלאקה: השייח' הלאומני ראאד סלאח, מהתנועה האיסלאמית, ומנהיגים נוספים מקרב העדה, הטוענים שהשירות הלאומי הוא צעד ראשון לחיסול הפיזי של הערבים, והוא למעשה בא במסווה של שירות ביטחון לאמור: שירות בצה"ל ובהנהגתו על כל השלילי שבו. ואתה שואל את עצמך -
היכן כאן ההיגיון? האם נוער ישראלי-יהודי חייב לשרת את המגזר הערבי לטובתו ולרווחתו, ואילו הנוער הערבי פטור מכך במצוות מנהיגיהם כאשר המנהיגות הערבית מצביעה ובצדק, על עליית הפשיעה, הסמים, האלימות, התחלואה במגזר הערבי, או פיגור בלימודים וברמת ההישגיות האם הם מצפים, שרק המדינה על מוסדותיה ואגפיה או מתנדביה במסגרת שירות לאומי יעשו את העבודה עבורם והם יישבו על הגדר וידרשו עוד ועוד תקציבים וכוח אדם, וידביקו תוויות של "מצורעים" או חריגים מחוץ למחנה, או בוגדים או "משת"פים" באלה מביניהם שירצו להתנדב לעזרתם, לך תבין היגיון שכזה?
ראש מפלגת תע"ל/רע"מ השייח' אברהם מנצור טוען: "ישראל רוצה שנופשט מזהותנו ולהפוך אותנו לקבוצה ללא שאיפות". אתם הבנתם את זה? התנדבות למטרות אנושיות וחברתיות, מוסריות, יפגעו בזהותם הלאומית. על כך נשיב להם - אל בהלה, אין הכוונה לגייס אותם לצה"ל או לשירות ביטחוני אחר, ההתנגדות שלהם נובעת מפחד של אובדן כוח פוליטי ומנהיגותי שהרי ככל שהקרע יקטן כך גם כוחם וסמכותם. ההנהגה, ובמיוחד הקיצוניים שביניהם, רוצים להמשיך במהומות אוקטובר, בהן נהרגו 13 אזרחים ערביים, זה משרת את מטרותיהם וככל שיהיו יותר מהומות נוסח אוקטובר, כך טוב לדעתם למגזר הערבי, שכן זהו הדלק הפוליטי המחזיק אותם.
אותו קו מחשבה מעוות וציני מנחה גם את יתר מדינות ערב בהן נמצאים פליטים פלשתינים. האם מישהו חשב
למה, אחרי כל כך הרבה שנים, אין פתרון לבעיית הפליטים? חלק נכבד מהתשובה נעוץ באידיאולוגיה שהחזקת מחנות פליטים בלי פתרון בתוך אותן ארצות - ירדן, סוריה, לבנון, מצרים ששלטה בעזה ובצפון סיני - הוא דלק וחומר נפץ מבחינה פוליטית, שניתן להשתמש בו נגד ישראל, להרעיל את נפשותיהם בתקוות שווא של זכות השיבה, או להעביר מדור לדור מפתחות ברזל חלודים של הבתים במדינת ישראל, שרובם כבר נמחקו והקיימים לא ישובו עוד. אי לכך, המסקנה המתבקשת - ששוויון ניתן למי שמוכן לתרום ולהשתלב ומראה ברצינות נאמנות למדינה, לחוקיה ומסגרתה. לדעתי, בתנאים אלה ובאווירה זו, אותה מוליכים מנהיגיה, אין לתת שוויון מוחלט, לכן יש הרואים ובצדק בהחלטה של קק"ל לא למכור אדמה לערבים, כצעד לשמר את הזהות היהודית ציונית של המדינה. אם יש צורך בייהוד הגליל או הנגב כדי לשמר את הרוב היהודי - כן יהי.
כאשר גנדי ז"ל דיבר על טרנספר מרצון - קראו לו פשיסט, למרות שיש לכך אסמכתאות היסטוריות גם באזור (ראה את הטרנספר הגדול בשנת 1923 של מאות אלפי אזרחים טורקיים מבולגריה לטורקיה וקליטת אלפי בולגרים מטורקיה, או את הטרנספר באי קפריסין בין טורקים ליוונים).
כאשר השר ליברמן מציע שינוי גבולות וצירוף גושים שבהם יש רוב ערבי מוחלט, כמו אום אל-פחם, המשולש עוטף ירושלים, למדינה הפלשתינית, הם זועקים חמס ורואים בכך פשיזם ולאומנות קיצונית, למרות שזאת למעשה תורתם ואמונתם. אבל חבל להם להפסיד את מנעמי החיים הדמוקרטיים ותנאי החיים במשטר דמוקרטי בישראל ולהחליף אותו בשלטון הפלשתיני הכוחני המושחת והאנטי דמוקרטי.
אם נעשה סקירה היסטורית קצרה ולא מחייבת, נראה שכבר בתקופה של טרום המדינה כאשר הוקמו מספר ועדות בינלאומיות, לקביעת גבולות וחלוקת המדינה, שהתוכנית הידועה "כתוכנית החלוקה", לפיה גבולות המדינה היהודית, אם הציבור הערבי בישראל ומדינות ערב היו מקבלות, הייתה דומה לדוגמנית הסובלת מאנורקסיה עם קשר לא רצוף בין חלקי המדינה המיועדת ובשטח קטן וצר הרבה מגבולות שנת 1948. הציבור הערבי סירב לכל הצעה בינלאומית.
בתקווה שעדיין לא פגה, שמקומם של היהודים לא כאן, ולכן עם הכרזת המדינה, פלשו מדינות ערב מכל הכיוונים כאשר מטרתם, השמדה - כיבוש, השתלטות ובעיקר חלוקת הארץ, כשכל מדינה כמו מצרים, סוריה, ירדן, יקבלו נתחים שיסופחו אליהם. אותו קו מחשבה מנחה עדיין, לצערנו, את המנהיגות של הציבור הערבי, ועל כך הציבור הרחב משלם ועוד ישלם גם בעתיד.
המשוואה צריכה להיות פשוטה - זכויות מלאות ושוויון תמורת נאמנות למדינה, חוקיה ומוסדותיה, תרומה לחברה והשתלבות במרקם החיים של מדינת ישראל. אם אין הציבור הערבי מוכן למלא את כל האלמנטים שבמשוואה - לא יכול להיות שוויון מלא.
ואפרופו באותו נושא. חוק טל (שהוארך לאחרונה ל-5 שנים נוספות), בא לפתור את סוגיית שירות הביטחון של תלמידי הישיבות והמגזר החרדי. חוק טל - בא בין היתר לאפשר בהדרגה למגזר הדתי שלא משרת מסיבות שונות ואחרות מאלה של המגזר הערבי, להשתלב בחברה היצרנית בין היתר על-ידי שירות לאומי (ראה מאמרי "
חוק טל - עוד 5 שנים", שם הנושא נדון בהרחבה). כלומר: השירות הלאומי - בא לאפשר לציבורים שלא משרתים בצה"ל, מסיבות שונות, כמו בריאות, אידיאולוגיה והשתמטות - לתרום ולהשתלב בדרכים אחרות בחברה מודרנית, יצרנית, וחבל ששני המגזרים המדוברים לא מתלהבים מההצעה הנוחה וההזדמנות הגדולה שניתנת להם.
