עיתון של איזו מדינה?

"העיתון של המדינה" - זהו הסלוגן המלווה שנים רבות את ידיעות אחרונות. היו שנים שבהן נדמה היה שיש להפוך את הסיסמה, שנים בהן עיתון זה הכתיב במידה רבה את סדר היום הציבורי, הפוליטי ואפילו המשטרתי. כאשר הרייטינג שלו יורד בהתמדה, נראה שהסיסמה המהופכת כבר אינה נכונה, ולא בטוח האם הסיסמה המקורית עודנה מדויקת. גם אם כן, מן הראוי לשאול: עיתון של איזו מדינה? האם העיתון שהוא עדיין הגדול ביותר בישראל, אכן משקף מגוון של קבוצות בציבור הישראלי? אני לא תמים ואינני מצפה לייצוג הולם לדתיים, חרדים, ערבים ועולים. אבל מצד שני, מותר לצפות לפחות לכך שההטיות לא יהיו בוטות מדי. אלא שמעיון בעיתון של היום (7.8.09) נראה, שאפילו ציפייה זו היא בגדר תמימות. מקרה ראשון. כותרת ראשית: "מבחן הקרביות וההשתמטות" - דירוג בתי הספר התיכוניים כפי שנעשה בצה"ל על-פי תרומת בוגריהם לצבא. הכתב יוסי יהושוע והעורך מדגישים נכון, שבתי ספר דתיים מובילים את הרשימה. כאשר מעיינים בה רואים, ששני הראשונים הם דתיים, ובסך-הכל - חמישה מבין עשרת המובילים. זה שיעור כפול ויותר מחלקם של הדתיים באוכלוסיה (ודאי אם מוציאים מהחשבון את החרדים). ומה כותב איתן הבר בפרשנותו לידיעה? "ההתיישבות העובדת, זו שבמשך שנות דור ראתה בשירות הצבאי שליחות, היא זו שעדיין תורמת את מיטב בנינו ובנותינו. כוכבי העל הם בתי הספר של המועצות האיזוריות. איתם, בצמרת הליגה, יש שורה ארוכה של מוסדות לימוד דתיים, רובם כיפות סרוגות". הבנתם? הדתיים הם נלווים למובילים האמיתיים - ההתיישבות העובדת. נכון שחלק מבתי הספר הדתיים שייכים גם להתיישבות זו, אך המאפיין הבולט שלהם אינו המחרשה אלא הכיפה. כאשר אומרים "ההתיישבות העובדת", הכוונה - או לפחות ההבנה הראשונית - היא שמדובר בקיבוצים ומושבים חילוניים. הבר מסלף את הנתונים ואת משמעותם, אולי משום שהוא יודע היטב מיהי המדינה אליה פונה עיתונו. מקרה שני. עדיין בעמוד הראשון. תלמיד ישיבה בן 16 נרצח אתמול ברמלה, כאשר נקלע לזירה של ניסיון חיסול בעולם התחתון. בידיעות אחרונות לא חושבים שזה מצדיק הפניה בעמוד הראשון. מה כן? - "מוצ"ש בכיכר: עצרת הגאווה". זהו כמובן המשך לקו של כל העיתונים הגדולים מאז הרצח במוצ"ש שעבר, ובתחילת השבוע כבר עמדתי על ההטיה וההסתה שבסיקור הרצח. האם זה הדבר החשוב ביותר גם היום? האם מבחינה עיתונאית האירוע שהתרחש לפני חמישה ימים גובר על מה שאירע אתמול? בלי להפלות בין דם לדם, דומה שרצח של שני נערים (כנראה) בשל נטיותיהם המיניות ורצח של נער (בוודאות) רק משום שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון - דומה שאין ביניהם הבדל כה גדול, שזה מצדיק כותרות ראשיות במשך ימים וזה נדחק לעמוד 5. המסקנה: מדינתו של "העיתון של המדינה" היא מדינה צרה, מדינת תל אביב אם תרצו. מי שאינו שייך באופן הומוגני למדינה הזו - למשל: נער דתי בן 16 מרמלה - יידחק לשוליים. אז מותר כמובן לכל אמצעי תקשורת לבחור את קהל היעד שלו ולהתאים אליו את הסיקור והקו המערכתי; אבל לפחות שלא יתיימר להיות העיתון של כ-ו-לם.