כזכור לכולנו, דב ויסגלס הוא עורך דין מהשורה הראשונה, בימי שרון הוא תפס תפקיד בכיר מאד במנהל הציבורי, ואפילו ניהל, מעל כל הממשלה, בשליחות שרון, כמנהל לשכתו, מגעים עם גורמי חוץ מהבכירים בעולם. היום, על-פי ויקיפדיה, הוא לא פחות ולא יותר יועצו של ראש הממשלה נתניהו (לדעתי, גילוי נאות היה מחייב ציון עובדה זו בשולי הכתבה – דבר שלא קרה).
כאשר אני קורא היום בידיעות אחרונות על אשלייתו של מר ויסגלס, מבין אני סוף סוף מדוע רשימת ההישגים שלנו במישור המדיני היא כל כך מועטה. אם אלה השחקנים בליגת העל שלנו, יכולים כולנו להבין מדוע איננו עולים אף פעם למשחקי אליפות העולם.
ואינני מתייחס חלילה למר ויסגלס אישית, אלא לתורת העולם שמנחה את מנהיגות המדינה; תורת עולם, אשר לאורה הופכים אנשים יעילים, חכמים וחרוצים מהשוק הפרטי לאנשים חסרי מעוף וחסרי הבנה כאשר מכתירים עליהם את כתר ההנהגה, וכאשר הם חוזרים לשוק הפרטי, איזה פלא – הם חוזרים להיות אותם קוטלי קנים שהיו קודם.
את האשליה מרכז ויסגלס במשפטים הבאים: "יהיה אשר יהיה תוכנו של הסדר הקבע שיוצע לפלשתינים, אין כיום הנהגה פלשתינית – ודאי לא זו שהתכנסה בבית לחם – שמסוגלת לקבל הסדר קבע, לאוכפו על העם הפלשתיני וליישמו". ממשיך ואומר מר ויסגלס הנכבד "ראוי אפוא שהישראלים והפלשתינים יעסקו בהשבחת המציאות ושיפור תנאי דו-הקיום שבין העמים ולא באשליות הסדר הקבע".
אז למי התנפצה אשליה על הסדרי הקבע? לי? מעולם לא ראיתי כל הסדר קבע קרוב, ומי מהנהגת המדינה שראה כזה הסכם קרוב, אנא יבדוק אם הוא עובד במקום הנכון.
ומי בכלל שם לו למטרה מיידית ללכת להסכם קבע? בי הרי כגודל הציפיות כן גודל האכזבות, כמו אותה דודה פולניה המצפה מהנכד בן ה 3-(עורך הדין) שיתחתן עם בת השנתיים של רופא השיניים העשיר (הרופאה), והרי ברור חד-משמעית שהילד עדיין לא בשל וגם הילדה עוד לא בשלה!!!! והרבה הרבה נפט של בז"נ עוד יזרום בקישון טרם אפשר יהיה לדבר על חברות בין השניים (הסדרי ביניים, הקלות ביטחוניות, קבלת מדינת ישראל כמדינת היהודים, החזרת שבויים וחטופים), ונישואין (הסדר קבע)? מי בכלל חושב על זה? ואם אותה סבתא באמת חושבת על נישואין, היא חיה בסרט, ובכל רגע נתון היא חיה בחסר, ופועלת באופן שגוי ומזיק, כי אין סיכוי שיתחתנו בעתיד הנראה לעין. ואז בכל רגע ורגע "אשליותיה מתנפצות".
ובכלל, כל המאמר מדיף מתורת העולם של שרון, תורת ה QUICK AND DIRTY מהיר ומלוכלך. בעולם התעשייתי (כמו בעולם המלחמה) יש מקום ל"מהיר ומלוכלך" כי בעולם זה ה TIME TO MARKET הוא מרכיב מנצח (גם במלחמה לשלבי הפריצה יש משקל מכריע) - מה שלא תוציא היום לשוק, מתחריך יוציאו מחר ויכבשו לך את השוק, ולכן נכון לעיתים בשוק הפרטי לפעול בשני אפיקים במקביל, פיתוח/ייצור של המהיר ומלוכלך, יציאה לשוק, בחינת הרעיון ויישומיו והכי חשוב - כיבוש נתחי שוק ובמקביל פיתוח/ייצור של מוצר מיושב דעת ומושלם הרבה יותר, אשר ייכנס בנעליו של המוצר המהיר והמלוכלך הראשון.
אך בעולם מדיני אין מלוכלך, ואין קצר; העולם המדיני הוא עולם של המונים, כל טעות עולה בחיי אדם, עולם עם קבוע זמן מאד מאד איטי בצד השיפור ועם קבוע זמן מאד מהיר בצד הנפילה. קשה מאד לטפס במעלה ההר, אבל הנפילה היא צ'יק צ'ק, מימין ומשמאל יש קניונים מאד מאד עמוקים וכל טעות עלולה לעלות בנו לנפילה לתהום, שבירת הראש, ורק במקרה הטוב חזרה לנקודת ההתחלה.
ולכן כל ה"תקוות" וה"אשליות" על הסדרי קבע הם שטויות במיץ עגבניות. הפלשתינים, ובעיקר אנו, הישראלים, לא בשלים אליו. אף אחד מהצדדים לא מוכן לשלם את המחיר של הסכמי הקבע, מה עוד שאמרנו כבר, מנטאלית אנו בני שלוש והחתונה עוד רחוקה רחוקה.
ויסגלס מתייחס להאשמה אותנו במותו ללא עת של עראפת. תמהני מדוע הוא הזדקק לכך, כי גם אם ידינו לא הייתה במותו, הרי שאין כל רע שהם יחשבו שאנחנו הם אלה שקיצרנו את פתיל חייו עלי אדמות.
עראפת היה איש חולה, בכמה מובנים. בשנותיו האחרונות הזיק לפלשתינים (ולנו) כפי שאיש לא הזיק להם (ולנו) מעולם, ידיו גם מגואלות בדם; לו היינו מחסלים אותו היית מתגאה, ואם לא אנחנו עשינו את המלאכה החשובה הזו, למה שלא יחשבו שזה אנחנו? בבחינת יהללוך זרים ולא פיך.
ודווקא במקום שיש לתת שאפו רציני להנהגה הפלשתינית מגמגם ויסגלס. הרי שעל-פי דיווחי העיתונות מתחוללת ממש מהפכה בשטחי הגדה, מהפכה שהיא תנאי הכרחי ולא מספיק להתקדמות לקראת פיוס. ירידה משמעותית בעקומת הטרור ושיפור ניכר במצב הכלכלי בגדה, הם תנאי הכרחי לנישואים יציבים בעתיד של אותו ילד בן 3.
אם יגדל בתנאים נורמלים, אם יאכל טוב, אם לא יגדל בסביבה של גנגסטרים ומזריקים למיניהם, רק אז יש לו סיכויים להתחתן בעוד חצי יובל, וגם לשמור על ברית הנישואין במשך שנים רבות לאחר מכן.
כשם שעראפת הכריזמטי היה הרסני לעם הפלשתיני, כן אבו מאזן, האפור לכאורה, הוא נכס אדיר לעם הזה. מעולם לא הייתה לעם הזה כזו הנהגה רצינית, המובילה אותם לקראת הפיוס המיוחל.
אבו מאזן מעלה את הגדה על דרך המלך, הוא מכשיר אותה ומכין אותה לקראת ההקרבה הנדרשת (כי הרי איש רעב שילדיו רעבים לא מוותר, כי אין לו מה להפסיד), מה שלא רואים בכלל בהנהגה הישראלית.
מתפלא ויסגלס על כך שהשיפור הפיזי במצב הפלשתינים לא משנה אצלם את הטון, וכאן שוב רואים את הפער המנטאלי העמוק בין השמאל הישראלי התבוסתן (שמאל זה כל ממשלות ישראל) לעומת אבו מאזן, ובכלל מנהיגים ערביים, סוחרים מבטן ומלידה. אבו מאזן לא יוותר על כלום טרם הוא בשל לוותר, טרם הצד השני בשל לוותר וטרם הוא חייב לוותר; רק מדינת ישראל עם מנהיגי מפא"י מאז ומעולם, מוותרת מראש לפני שהתחיל המשא והמתן.
לא סתם עופר עיני מסובב את כולם על האצבע הקטנה. גם הוא יודע את תורת המשא-ומתן, גם הוא מוותר רק במידה הנכונה ורק בנקודות ההכרעה ורק כאשר הצדדים בשלים להסכמה.
והדבר הכי חמור בניפוץ האשליה של מר ויסגלס זה חוסר האזכור של ערביי ישראל, ונציגיהם שם בוועידת הפתח בבית לחםץ אומנם על המאמר מצוין בתת כותרת המספר 1 כאילו איום עלינו שיבואו עוד, אבל אם כותבים מאמר על הפתח 2009, הרי שהנושא החשוב ביותר זו הקיצוניות של ההנהגה של ערביי ישראל, גם אלה הנחשבים "מתונים".
לי מעולם לא הייתה שום אשליה לגביהם, להנהגה אסור שתהיה אשליה לגביהם, אך חלקים ניכרים בציבור לא ערים כלל לבעייתיות שיוצרת ההנהגה של ערביי ישראל, כי שטחי הגדה צועדים קדימה, עזה, לדעתי, צועדת קדימה, והנהגת ערביי ישראל צועדת לאחור. הנהגת ערביי ישראל מלבה עוד ועוד את אש השנאה, המוקרנת מהמסגדים של אירן הממוקמים ברחבי הארץ, וגם כאשר תגיע בשלות כלשהי של הצדדים, הרי שהנהגת ערביי ישראל, עם המון מוסת, היא זו שתמנע את החיים בשלום עם שכנינו.
והרי לגמרי לא בטוח שאנו בדרך לפיוס ופשרה, ייתכן שאנו בכיוון השני בכלל, כי כאמור, הקניונים עמוקים משני הצדדים וטעות קטנה ואנו שוברים את הראש, ומה יהיה אז עם ערביי ישראל?
הרי כבר היו פעם טנקים סורים קרובים לגבול הבינלאומי, ואף אחד לא יתקע לנו שהתרחיש הזה לא יקרה שנית, וטילים ודאי יכולים ליפול על סביבות רוויות אוכלוסיה, ויכול גם להיות בהם טונה חנ"ם ולא 200 גרם, ואיפה יעמדו אז מנהיגי הערבים בישראל? האם ירקדו על גגות וילבו את היצרים או שיבינו שביתם בסכנה? או יצטרפו עם המוני תומכיהם למלחמת ההגנה על ביתם.
לי התשובה ברורה, ולכן ברור שעל המדינה להתכונן מראש ומאד ברצינות לתרחישים כאלה. אבל אם ההנהגה רק עכשיו התעוררה מאשליית הפתח, היא ודאי תתעורר מאשליית ההנהגה של ערביי ארץ ישראל כאשר יהיה הדבר מאוחר, מאוחר מידי.
היום, היום התנפצה אצלי אשליית דב ויסגלס, כסימפטום מייצג של אשליית השלטון הישראלי כולו.
