נתניהו בין הפטיש לשליט

הפרסומים האחרונים שעסקת שליט מתקרבת לסיומה מעודדים מצד אחד, אך מצד שני מעלים חשש. מצד אחד - מי במדינה אינו רוצה בשחרורו של גלעד שליט. הכמיהה לחזרתו לאחר למעלה מ-3 שנים בשבי הולכת וגוברת. העמדה שמדינה אחראית להחזיר את שבוייה, תופסת בציבוריות הישראלית. שאלת המחיר כבר אינה עומדת במרכז, העיקר שהעסקה תסתיים סוף סוף. אך מנגד - יש חשש ודאי, בפרט מאנשי המקצוע הביטחוניים, שעסקה זו תשחרר רוצחים שימשיכו לרצוח וללבות את אש ההתנגדות. היא תביא ניצחון רב לחמאס בעיני העולם המוסלמי ובכך תחזקו, תחליש את כושר ההתרעה הישראלי ותעודד חטיפות נוספות של חיילים ואזרחים. זה לראשונה אינני מקנא בראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבואו לאשר או לדחות את העסקה המובאת לממשלה. להזכיר, כי טרם הייתה ישיבת הממשלה בנושא אישור עסקת גלעד שליט, גם בממשלת אולמרט בזמנו לא נערכה הצבעה אם לאשר או לא לאשר את העסקה. בעייתו העיקרית של נתניהו, היא כיצד יעמוד מול המשפחה ומרבית דעת הקהל, במידה שלא יהיה רוב בממשלה לאישור העסקה? ומאידך-גיסא, כיצד יעמוד מול אלה, והם לא מעטים, שביצוע העסקה יפגע קשות בבטחון המדינה? הייתי מציע שההצבעה בממשלה תהיה חשאית, זאת על-מנת למנוע לחצים ציבוריים ואישיים, וכל שר יצביע באמת על-פי צו מצפונו. זו גם הסיבה המרכזית לצורך של הימצאות קוד לאומי למצבי חטיפות חיילים ואזרחים.