אם נכונה הטענה, לפיה לחיילת לא ניתנה האפשרות להיוועץ בעו"ד והיא אף לא יודעה על זכותה לעשות זאת, הדבר יכול להביא לפסילת הודאתה, כך שזו לא תהווה ראייה קבילה במשפט. מניעת זכות ההתייעצות מעצור יכולה להביא לפסילת הודאתו.
חוק המעצרים מקנה לכל עצור זכות להיפגש עם עו"ד ולהתייעץ עימו, וזאת ללא דיחוי, למעט חריגים ספציפיים הקבועים בחוק. למרות זאת, בוחרות שוב ושוב רשויות החוק למנוע ולעכב מפגשים של עצורים עם עורכי דינם, כדי לנצל את עמדת הנחיתות והמצוקה בה הם נמצאים במהלך המעצר והחקירה.
בשנת 2006 פסק בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים (הלכת יששכרוב) שהזכות להתייעץ עם עו"ד מחייבת את רשויות החקירה ליידע על זכות בסיסית זו. בכך ניסה בית המשפט העליון לשים קץ להתנהלות שבה הרשויות החוקרות מעדיפות ל"עמעם" את הזכות הזו ולהעלים מהעצורים מידע חיוני כי זכות זו קיימת. כך, אם העצורים אינם בקיאים ברזי סדר הדין הפלילי ובזכויותיהם וזה המפגש הראשון שלהם עם המערכת המשפטית, כמו במקרה החיילת, למעשה לא היה באפשרותם לדעת כי קיימת להם זכות להיוועץ בעו"ד במהלך חקירתם.
פקודת הראיות קובעת שהודאת נאשם תהיה קבילה רק אם ההודאה ניתנה באופן חופשי ומרצון. לאורך השנים נפסק, כי כשעצור נחקר באזהרה על עבירה שבה הוא נחשד, ומודה בביצועה, אך לא ניתנת לו הזכות להיפגש עם עו"ד, יהיה בכך בנסיבות מסוימות כדי לפסול את הודאתו, כך שזו לא תהיה קבילה במשפט.
אולם, רשויות החקירה השונות נוקטות מזה שנים רבות בדרך מתחכמת ואינן מודיעות לחשוד שנחקר תחת אזהרה כי הוא עצור כדין. התוצאה היא, שסעיף 34 שחל על עצורים אינו מתקיים הלכה למעשה במהלך החקירה. תוצאה נגררת נוספת היא שלא קיימת מגבלה על משך החקירה, כפי שקיימת על משך עיכוב או מעצר.
אופן התנהלות זו, שבה חשוד נחקר לעיתים משך שעות ארוכות כאשר אין באפשרותו לצאת מחדר החקירות או לשוחח בטלפון ללא בקשת רשות מחוקריו ואלו מצידם דוחים את בקשותיו עקב "צרכי חקירה" נפסקה לא אחת על-ידי בתי המשפט השלום והמחוזי כדרך התנהלות פסולה מיסודה. אולם, למרות פסיקות אלה, הוצא עוד בשנת 2003 נוהל תמוה על-ידי פרקליטות המדינה שקובע כי אין חובה להודיע לנחקר באזהרה שהוא עצור או מעוכב.
נוהל פנימי נוסף שהוצא על-ידי פרקליטות המדינה קובע כי במקרה של חשוד, להבדיל מעצור, לא חלה חובה על הרשות ליידע אותו על זכותו להיפגש עם עו"ד, וכאשר הנחקר מבקש זאת מיוזמתו, אז מפעילה המשטרה מבחן מרוכך יותר לשאלה האם לאפשר את הזכות להתייעץ עם עורך דין. כך למשל, לפי הנוהל יש לאפשר את ההתייעצות תוך "זמן סביר" להבדיל מהמקרה של עצור שבו קובע החוק כי יש לאפשר את המפגש "ללא דיחוי".
מדהימה העובדה, כי התנהלות פסולה זו של רשויות החוק ובראשן המשטרה, שזכתה לגינוי מבתי המשפט, מוצאת גושפנקא בנוהל פנימי בעייתי מאוד של פרקליטות המדינה שמופץ לגורמי החקירה השונים.