לשחרר את ברגותי - למה ומתי?

פוליטיקאים, ח"כים, שרים וראשי מפלגות - עולים איליו לרגל לכלא ורואים בו את "המושיע" הפלשתיני - שיבוא להסכם שלום עם ישראל. שחרור ברגותי - אם בכלל רק בהסכם קבע כולל עם ישראל, ולא שעה אחת קודם. בוועידת פת'ח האחרונה שהייתה בבית לחם, (הוועידה התכנסה לראשונה אחרי 20 שנה), נבחר ברגותי להנהלה ולהנהגה המצומצמת, בקולות רבים של צירי הוועידה, במיוחד מהצעירים. הוועידה הצטיינה, בהדחת רוב ההנהגה הוותיקה שהגיע מתוניס, אחרי הסכם אוסלו, ובעליית הכוחות הצעירים שצמחו אחרי האינתיפאדות. החלטות הוועידה הרלוונטיות לישראל היו: א. אי הכרה במדינת ישראל, כמדינה יהודית. ב. המשך המאבק המזוין. ג. ירושלמים (כולה) - כבירת פלשתין. ד. אי ויתור על זכות השיבה. פירוש ההחלטות הנ"ל - הסכם בין ישראל לפלשתינים, לא נראה באופק וכנראה לא בדור הזה. המסקנה: הסכם אוסלו, הוכח כטעות היסטורית. - היו לשווא וללא תוצאות מעשיות. אפשר לומר, אפילו בוודאות - שהייתה נסיגה משמעותית לאחור.

אפשר להניח - שיוזמת אובמה והתגמשות נתניהו בהסכמה לשתי מדינות לשני עמים (מדינה פלסטינאית מפורזת) - נכנסה למבוי סתום.

על-רקע נתונים אלה וההתפתחויות האחרונות של ועדית פת'ח - נראות לי ההצעות והיוזמות של הפוליטיקאים הישראלים, הקוראים להציע יוזמה מדינית, להתניע מהלך מדיני, או קלישאות בנוסח אופק מדיני - כדברים ריקים מתוכן, כמעוררי גיחוך וחמלה, מדינית.

בנסיבות אלה להציע את שחרורו של ברגותי על תקן "מושיע" של התהליך המדיני - נראה די מפוקפק ובעיקר מסוכן. ברגותי - הוא קיצוני, לוחמני, שמאמין ,ב"מאבק מזוין" - ולכן שחרורו, יזרים דלק לפלג הלוחמני של פת'ח, לרבות הסכנה של הדחת אבו-מאזן.

למרות שאבו-מאזן, מצהיר ומבקש בכל הזדמנות את שחרורו בסתר ליבו, הוא סומך על ישראל שלא תעשה זאת.

כמו גלגל מסתובב, הרעיון של שחרור ברגותי חוזר לחדשות, כל אימת שהסדר פוליטי או שחרור חטופים/שבויים עולה על הפרק, ואיתו ברשימה, רוצחים ומפגעים שטופי שנאה ודם כמו רוצח השר זאבי-גנדי.

אסור לשכוח, ברגותי הורשע בבית משפט ישראלי, בעבירות פשע חמורות, רצח חפים מפשע עפ"י הוראותיו, ע"י מימון פעולותיהם, תוך חתימה על צ'קים לביצוע חבלה ורצח, שהוצגו בבית המשפט.

על כל אלה, הוא נשפט והורשע ל-5 מאסרי עולם - וזה רק המעט שניתן היה להוכיח בבית משפט.

נכון, שברגותי, שהחל דרכו כדמות פוליטית זוטרה, הפך במהרה למנהיג בעל השפעה ברחוב הפלשתיני ואפילו למאיים על מעמדו של אבו מאזן, אחרי מותו של עראפת. כדמות פוליטית היה שותף, ולפי התקשורת עדיין פעיל, בהסכמים פוליטיים בתוך פת'ח, ובין פת'ח לישראל.

בתקופת הזוהר שלו, באינתיפאדה קולו נשמע ברמה ובכל כלי הביטוי האפשריים.

התקשורת הישראלית נתנה לו במה מכובדת ורדפה אחריו, לקבלת תגובות והצהרות שהפכו במשך הזמן למיליטנטיות, מסיתות, פוגעות מהללות את התוקפנות, הפגיעות ביהודים, ושבח למתאבדים - אך זה לא מנע מהעיתונות להתחנף אליו ולבקש את מוצא פיו - כדי להתחקות על פגישות וראיונות בלעדיים, למען הרייטינג וחיפוש אחרי כתבות בלעדיות.

במהלך האינתיפאדה הפך ברגותי למנוע המפעיל חוליות חבלה, מתאבדים וירי על אזרחי ישראל בכל אתרי הארץ, כפי שהוכיחו מסמכים ועדים שנתפסו עם כניסה לערי יש"ע ובמיוחד רמאללה, מעוזו ומפקדתו. צ'קים בחתימת ידו וחתימתו של עראפת ומסמכים אחרים כמו גם עדויות של עוזריו וקציניו, הובילו את כוחות הביטחון לתפיסתו, כליאתו והעמדתו לדין, בכתב אישום מן החמורים שהיו בתחום הזה של לחימה באויב אכזרי אידיאולוגי לא מתפשר ולא מצטער על הרג אזרחים חפים מפשע.

כשהחלו השמועות להתגלגל על הסכם עם אבו מאזן (בעיצומו של משפטו של ברגותי), כי חלק מהעסקה עם הפלשתינים לפי בקשתו - דרישתו של אבו מאזן, הוא שחרורו של ברגותי, שיוסיף כביכול לכינון הסכם עם ישראל להסדר, ויראה על רצון טוב מצד ממשלת ישראל. בשלב זה נזעק ובצדק היועץ המשפטי לממשלה שומר החותם של שלטון החוק והתנגד בצורה נמרצת לרעיון, תוך מגמה לגמדו מיד עם פריחתו.

שר המשפטים דאז טומי לפיד ז"ל, התראיין בכמה אמצעי תקשורת בנושא ותשובותיו, פרט לקלישאות המקובלות שמדובר בהחלטה פוליטית, הזכיר כי "מבחינה משפטית שחרורו באמצע משפטו תהיה פגיעה במערכת המשפט". אך הוא עשה זאת לא מתוך אמונה מלאה, שהרי שר המשפטים דוגמת לפיד, הוא גם פוליטיקאי.

אמנם, בעבר הרחוק והקרוב, שחררה ישראל בהחלטות פוליטיות, לא מעט פושעים כבדים עם דם על הידיים והרגליים, כשחלקם חזרו לפעילות חבלנית עוינת, אם כתמורה לשבויים וחטופים ואם כמחווה למהלכים מדיניים שהיו צריכים להוליד מהלכים לכיוון הרצוי, כמו שלום והדברות, דבר שלא קרה ממש במציאות.

שחרורו של האסיר השי'ח אחמד יאסין הוא הבולט שבהם, שבא בעקבות הפשלה של המוסד בפרשת ניסיון חיסולו של אחמד משעל בירדן, ובא כדי לשחרר אנשי מוסד ובעיקר לשמור על היחסים עם המלך חוסין מירדן.

עד היום יש עדיין רבים החושבים שנעשתה טעות, למרות האילוצים והדחיפות בהחלטה פוליטית אמיצה, שהיה צריך לקבל על אתר - על-ידי ראש הממשלה דאז, בנימין נתיהו.

שחרורו של ברגותי - עלול להביא את המערכת המשפטית והפוליטית למצב מביך, ולאותת לאוייבינו שתפיסתם כליאתם והבאתם למשפט - אינו חשוב אלא הוא בבחינת תרגיל פוליטי משפטי לצורכי רווח מדיני.

אם הרשות הפלשתינית ומנהיגיה, היו אומנם מקיימים הסכמים וחוזים, יתכן והיה מקום לחישובים של רווח והפסד בנושא, אך מאחר וההיסטוריה הקצרה הוכיחה בעליל שהנייר עליו חתמו שווה יותר מהתוכן, והאכזבות שנבעו מכך החל מהסכמי אוסלו, קמפ דיוויד, שארם-א-שייך ומפת הדרכים, התנפצו אל המציאות ללא תוצאות, אסור להמר על שחרורו של ברגותי, אלא לאחר שיוכחו בפועל ההבטחות וקיומן.

כלומר, ניתן לדעתי, להתייחס לברגותי רק לאחר קיום ההסכם לאורך זמן, לאחר שירצה בכלא הישראלי תקופת מאסר ממושכת, כדברי הכתוב במקורותינו "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". גם אם מובטח ששחרורו יביא להחלפתו עם גלעד שליט, אסור להתפתות.

שלא תהיה אי הבנה בנושא. את גלעד שליט חייבים לשחרור אבל במחיר סביר והגיוני, שישראל כמדינה יכולה לעמוד בו, מבחינה ביטחונית.

המדינה, הממשלה וצה"ל חייבים זאת למשפחות ולחוסן המוסרי של אזרחי המדינה שיצאו להגן עליה בשם, בזכות ומטעם צה"ל והממשלה.

אבל יש להבדיל בין צער אישי ומשפחתי לבין מהלכים מדיניים שנעשים ע"י ממשלת ישראל.

כעקרון על המשפחות של החטופים להפוך עולמות ולדרוש את החזרתם לישראל, אבל הממשלה חייבת לעשות חשבון לאומי ולא להיכנע לסחיטה ולא לאבד את כוחה הרתעתי פעם נוספת אחרי לבנון השניה.

תמורת חייל חטוף אחד אנו נדרשים ל-1000 מחבלים ביניהם אכזריים ביותר.

והשאלה, למה שלא יהיו בידינו - 10-30 מנהיגים, מפקדים בחמאס, שצה"ל שולף מתוך עזה או יו"ש ומעמיד אותם תמורת החטופים. איפה התעוזה, האומץ, המבצעים המיוחדים?

אם אכן תבוצע העסקה של שליט תמורת 1000 מחבלים וביניהם רוצחים או אולי ברגותי, אין צורך לבצע פיגועים ומספיק חטיפת חיילים ואזרחים, והשאלה היא, היכן הפתרונות היצירתיים של ישראל.

איפה בנק המטרות והתגובות במקרה של פיגועים חיסולים וחטופים, אם ישנו למה הוא לא מופעל?

שחרור ברגותי - כל עוד יהיה בכלא, יעלה ויבוא בכל אירוע פיגוע, חטיפה, הסדר פוליטי. וכפי שאמרתי, רק אם תשקוט הארץ 40 שנה, או ייחתם הסכם קבע או לזמן ארוך ניתן לעשות ג'סטה ברוח ברגותי - לא שעה או יום לפני כן.

נקודות למחשבה:

1. אחרי החזרת שליט - צריך לקבוע מדיניות חדשה עם עקרונות ומסגרות פעולה, בכל הנושא של החזרת, חטופים, שבויים ונעדרים.

2. לא "תג מחיר" לפי חי/מת או כמות - אלא עקרונות, מתוך ניסיון העבר וניסיון שליט, תוך הוכחת התמדה ונחישות לפי שיקולים ביטחוניים וטובת המדינה.