גל האלימות הגובר מיום ליום ברחובות צריך שידיר שינה מעינינו. בפרט הרצח המזוויע בחוף תל ברוך. תילי מילים כבר נכתבו ונאמרו על-ידי התקשורת על הצורך בהיערכות מחדש של גורמי האכיפה ובעיקר המשטרה שצריכה להימצא יותר ברחובות ולהגיב על כל פרץ של אלימות בעודו באיבו. אך לצערנו ידוע, שאין ביכולת המשטרה למנוע רצח והיא יכולה להיות נוכחת בכל מקום ובכל רגע נתון, וצודקת היא בטענה, שאין היא לבדה יכולה וצריכה למגר לבד את תופעת האלימות - דרושה לשם כך ראייה מערכתית כוללת ומשולבת של משרד החינוך, גורמי הפרקליטות ובתי המשפט בתחום החמרת הענישה, שלא לדבר על הגדלת תקציבים לגיוס אלפי שוטרים, שלא בנמצא.
לאור מצב עגום זה, יש לחשוב על פן נוסף:
לאפשר תגובה מיידית של אזרחים נושאי נשק שנקלעים לאירוע אלים, עד בוא המשטרה לזירת האירוע, וזאת לפני הערכות כל גורמי החינוך, האכיפה והענישה שתוצאותיהן יארכו קרוב לוודאי שנים.
הבה ונדמיין לנו שברשות אריק קרפ ז"ל היה נשק אישי בעת האירוע האלים, והוא היה עושה בו שימוש תוך כדי ביצוע האלימות כלפיו. ייתכן שהוא היה בין החיים ואנו היינו זוכים כיום לקבל ממנו עדות אישית על מה שהתרחש בחוף תל ברוך. אין לנו מידע אם אריק נמנה על מחזיקי הנשק ברישיון להגנה עצמית מתוך כ-200,000 הרשיונות שמשרד הפנים הנפיק לאזרחים. ואם כן - היה לאריק אקדח, מדוע לא נשא אותו עימו? אך דבר אחד ברור, שאם היה לו נשק אישי, סביר להניח שהאירוע היה נגמר אחרת.
כולנו רוצים ומייחלים שגל האלימות ברחובות הטופח על פנינו לאחרונה, ייפסק. אך לפני שהרשויות כמו: משרד החינוך בתחום החינוך, המשטרה בתחום האכיפה, הפרקליטות ומערכת בתי המשפט בתחום הענישה, ייערכו מחדש כדי לבער את הנגע, על האזרחים שומרי החוק להצטייד בנשק אישי ולשאת אותו עימם בפרט בשעות הערב והלילה, ולהתגונן בעת הצורך.
יגידו הצדקנים, שריבוי כלי נשק בידי אזרחים הוא מסוכן, והימצאותו יכולה שתגרום לשימוש מופרז או לרצח בכוונה תחילה - להם יש לומר, שכמות הנשק בשוק השחור ממילא רבה היא ולא נשלטת, ומי שרוצה להגיע לנשק כדי לבצע פשע, ממילא יגיע אליו.
זאת ועוד, בזמנו, בשנת 1979, כאשר שימשתי בתפקיד כראש ענף אבטחת פנים וזירת העורף במטכ"ל אג"מ-מבצעים, יזמתי באישור הממונים עלי, רמטכ"ל וסגן רמטכ"ל, לחייב את כל החיילים והקצינים בצה"ל בנשיאת נשק אישי ביציאתם הביתה ומהבית חזרה לצורך תגובה מיידית כנגד טרור. היו חששות בפרט מגורמי הפרקליטות הצבאית, שריבוי כלי נשק מחוץ לצה"ל יצור מצב לא בריא בכמה מובנים, אך בכל זאת יזמתי הוצאת הוראות מפורטות לחובת נשיאת נשק, והסתבר בטווח של שנים רבות מאז, שלא כצעקתה.
גם כיום, עידוד נשיאת נשק על-ידי אזרחים שעברו הכשרה, אימוני ירי וניסוי כלים, תאפשר גם תחושת ביטחון, וגם כאמצעי להתגוננות כתגובה נגד טרור אלים. וייתכן מאוד שהימצאותו גם תתריע ותרתיע מפני ביצוע מעשה אלימות.
וידעו כל בני העוולה שבקרבנו, ומייצרי האלימות, שכל אירוע אלים מצידם יכול להיגמר גם אחרת, ויחלו לשמור על נפשם. וזאת עד יעבור הזעם!
