חופש הביטוי וחופש השיסוי נוסח שוודיה

שר החוץ של שוודיה, האדון בילרט, מסרב לגנות את הפרסום ב'אפטונבלדט' שמספר לקוראיו על כך שחיילי צה"ל רוצחים פלשתינים כדי לסחור באיברים שלהם. הסיבה לכך כמובן היא קדושת הדמוקרטיה ויוצא חלציה המורם מעל כל ערך אחר – חופש הביטוי. "המדינה שלנו לא עובדת כך ובצדק", מנמק השר המכובד את סירובו לגנות את כתב הפלסתר. עמי אירופה מצוינים בדמוקרטיה ואין פליאה שמחילים את עקרונותיה במלואם על ישראל והיהודים עוד מימים ימימה. גבלס הדמוקרט הכריז שהיהודים דומים לעכברושים שאותם יש לבער בשם חופש הביטוי והגזע הארי. גם כשאתה מעליל עלילות דם עדיין תגן עליך הדמוקרטיה הקדושה. בהקשר היהודי כמובן. כשמדובר בגורמים אחרים – מוסלמים למשל, האירופאים קצת פחות פנאטיים לעקרונותיה של הדמוקרטיה. קורט וסטרגורד, קריקטוריסט בעיתון דני שצייר את מוחמד עם פצצה בטורבנו פוטר וממשלת דניה התנצלה. חופש הביטוי נאלץ לזחול במקרה הזה תחת שמלתה של הדמוקרטיה. ומה באשר לעקרונות אחרים של הדמוקרטיה האירופית, כמו למשל שוויון בפני החוק? כשמשטרת שוויץ עצרה את בנו הבריון של קדאפי על תקיפה חבלנית הטיס עצמו ראש ממשלתה הדמוקרט של שוויץ עד לבנגאזי כדי להתנצל בפני האב הנעלב. מסתבר שעקרונותיה של הדמוקרטיה באירופה גמישים כמו שירת היודל. תלוי אם שרים עם הרוח או מולה. הצביעות האירופאית המסורתית באה לידי ביטוי בהתנהלות הסלקטיבית שלהם בכל הנוגע לישראל. שני הגורמים למוסרם הכפול הם האנטישמיות הגנטית והאינטרסים. את הפרצוף המוכר הזה הם מנסים לכסות בדמגוגיה על ערכים קדושים. לזבל הזה כבר אין קונים, וכשתפרוץ האפוקליפסה ותתרחש המלחמה האחרונה בין בני האור לבני החושך, הם יזדקקו לשאת פנסים גדולים כדי לא לירות אחד בשני כי הצד שבו הם ימצאו את עצמם במלחמה הזאת זה הצד שבו הם בחרו. היום הזה אינו רחוק, האוכלוסיה המוסלמית באירופה גדלה בעקביות, תוך עשור הם יהוו משקל מכריע בארצות אירופה. מה שלא עשה הסיף חזיתית עושה ההגירה והילודה, וגם אם ידחיקו את הסיוט המתרגש בשם הדמוקרטיה – הוא כבר השתרש. וכשיצבור מספיק כוח, יחזור חופש הביטוי האירופאי למה שהיה בשנות הארבעים.