התוכנית 'מועצת החכמים' בערוץ 10 של יום שבת 22 אוגוסט 2009, בהנחייתו של דן מרגלית, הרוויחה ביושר את תוארה כ"מועצת הטיפשים".
אורחי התוכנית נחלקים לאגף השמאלני ואגף המרכז אשר בתוכו יושבת גם נציגות לאגף הימין. באגף השמאלני נמצא דב ויסגלס, עורך דין נפוח כבלון, נלעג וטווסי מחשיבות עצמו, אשר נחשב לאחד מאדריכלי פינוי גוש קטיף וצפון השומרון האסוני לעם ישראל. עצם זימונו לפאנל מהווה סטירת לחי למפוני גוש קטיף;
גדעון לוי - אותו אין צורך להציג. האדם מבולבל, מקובע במחשבתו אשר העובדות עבורו הינן המלצה בלבד ומכאן שאינו ראוי להתייחסות רצינית; אלדד יניב - עורך דין צווחן והיסטרי ככרוכיה, אשר קיבעונו המחשבתי מתבטא בשנאה ללא מיצרים לגוש הימין ולעומד בראשו, בנימין נתניהו. כל נושא המועלה לדיון, ללא יוצא מהכלל, מנותב דרכו למושא שנאתו היוקדת.
ככלל, את האגף השמאלני בתוכנית מאפיין קבעון מחשבתי יצוק בבטון, אשר אינו נותן לעובדות לבלבלו ומכאן שדעות אנשיו קלושות ואינן ראויות להתייחסות ממשית. שמעת אחד מהם, שמעת את כולם. הם כחבורת תוכים החוזרים איש על מנטרת רעהו במחזוריות מטרידה ונלעגת. חברי האגף השמאלני הם אלימים מילולית ומנסים לכפות דעתם על האחרים באמצעים פסולים בלא שהמנחה, מרגלית, יעצור בידם.
באגף "המרכזי" ניתן למצוא את
ארי שביט, עיתונאי 'הארץ' אשר מפעיל את ראשו כהלכה, מסוגל לתובנות העוקבות אחר עובדות משתנות וברגיל יש להקשיב לדעותיו, בחלקן למצער, יש הגיון רב. שביט הינו דעתן אשר אינו חושש ברגיל להביע השגותיו, גם אם אינן תמיד תקינות פוליטית, ויש לכבדו על כך; יפעת ארליך – מייצגת את אגף הימין בתוך "אגף המרכז". יפעת היא נקודת האור בתוכנית. אשה חכמה, הגיונית, ברורה ומושחזת אשר לוואי ושאר חברי הפאנל היו מתקרבים לכישוריה השכליים. זו גם הסיבה כי מושתקת היא לעיתים קרובות באופן גס ובוטה בפי חברי האגף השמאלני הרואים בה איום החושף את אפסותם הם; איתן בן-אליהו – מפקד חיל האוויר לשעבר. מחליף לעיתים במשבצת זו את גדי טאוב. בן-אליהו מתרחק מריב ומדון וככלל טיעוניו הם טיעוני "פרווה" פשרנים. מאידך, נסיונו של בן-אליהו בנושאי ביטחון מוסיף לדיונים.
ככלל, "אגף המרכז" בפאנל חף מקיבעון מחשבתי והוא שמהווה למצער את קול ההגיון בדיונים.
התוכנית מאז ומתמיד מצטיינת ברדידות ובהתלהמות מילולית אלימה, אך הפעם נשבר שיא. האגף השמאלני בניצוחו של דב ויסגלס הכתיר עצמו כטיפש מטופש בכך שהויסגלס הזה בחר להשפיע את בוץ הטיפשות כנגד מר יעלון, המשנה לראש הממשלה. וזאת על מה? על כי יעלון כינה ובצדק רב את תופעת "משנאי החינם בינינו" כוירוס, דהיינו כמחלה המקננת בגוף האומה.
ההתקפה האישית של דב (המפנה) וויסגלס, יחד עם להקת מעודדותיו גדעון (המעורער) לוי ואלדד (הכרוכיה) יניב, היוותה מחזה מביש. דומה ואפילו מסך הטלוויזיה כיסה פניו מבושה. הדיון בסוגיית התבטאותו של
משה יעלון, במהות הביטוי "וירוס" לא עלתה למעלת דיון מעבר לבחישה מאוסה באישיותו של הלה אשר יושרו האישי וכישוריו ראויים בהחלט להערכה. מלה לא נאמרה או נדונה באשר לסיבות להתבטאות זו.
גם מנחה התוכנית דן מרגלית הגיע למעלת מורך לב נמוך ביותר בכך שלא העז לעצור את הדיון המשתלח ולהמשיכו בשאלה המתבקשת: "מדוע כינה יעלון את אירגון '
שלום עכשיו' בכינוי וירוס"? כלומר, להביא את הדיון אל המהות ולא להשתלח בשליח. בכך הוכיח דן מרגלית כי ימיו הטובים חלפו ואינו ראוי להגיש תוכנית מעין זו.
דב ויסגלס, אשר תמיכתו הנלהבת והשפעתו מרחיקת הלכת על אריאל שרון בהינתקות האסונית מרצועת עזה יחדיו עם הסכם אוסלו הכישלוני להחריד אפשר ומרמזת על תחילת הסוף של החלום הציוני ולכך כבר קיימת הסכמה לאומית חוצת מגזרים פוליטים, הוכיח בכך כי חכם הוא לא, וזו בלשון המעטה. דהיינו, האוויל אינו רואה את דבשתו. הוסיף על כך "מאור האומה" ויסגלס ובבוטות מחרידה, קבל עם וטלוויזיה, החציף פנים כלפי האדם הכשיר שכלית מעל הרוב בפאנל, יפעת ארליך המצויינת, אשר ניסתה באורח לגיטימי להביע דעתה, וסתם את פיה בפה גס, תוך שמתריס כנגדה "אל תבלבלי את המוח". כדי ביזיון וקצף.
אפילו ולא אחד מחבר "החכמים" בעיני עצמם, לא העלה על דל מחשבתו כי עליו לגנות את אמירתו זו של ויסגלס גס הרוח כלפי חבר לצוות ובכך הפכו כולם, כולל המנחה דן מרגלית אשר זה תפקידו, לשותפים למעשה נבלה מילולי ואלים.
הציל במעט את המצב ארי שביט מ"אגף המרכז" אשר בדיון מאוחר יותר הנוגע לעניין כתבה אנטישמית קשה אשר פורסמה בעיתון מרכזי בשבדיה, הזכיר שלשה סעיפים כגורמים לעניין האנטישמיות השוודית והאחרון בהם הוא הסעיף המבאר למעשה את התבטאות משה יעלון בדבר תופעת ה"וירוסים".
קשה להשתחרר מהרושם כי ההסבר המאוחר של ארי שביט לתופעת האנטישמיות השוודית נועד למעשה בעבור הוויכוח הקודם בנושא התבטאות משה יעלון אך מטעמים של מורך לב ותקינות פוליטית, הביא ארי שביט את הטיעון הנכון והמתאים לנושא "הוירוסים", בסביבה הסטרילית של נושא האנטישמיות השבדי.
פעולות העמותות החוץ פרלמנטריות (עליהן נמנה גם אירגון 'שלום עכשיו'), העוקפות את הדמוקרטיה הישראלית ברגל גסה ומשווקות מרכולתן אצל פריצי העולם על-מנת שיכופפו ידה של ישראל לעשות רצונם שלהם ושל חברי העמותות, וודאי שידועות לחברי הפאנל של "מועצת הטיפשים". הזדעקותו של גדעון לוי הלזה להגן על 'שלום עכשיו' בנוסח: "מה אתם רוצים מהם, הם בקושי פעילים" בעודו יודע היטב כי העתיקו מירב פעילותם לארה"ב ומהווים הגורם הדומיננטי ביותר בעכירת יחסינו עם ארה"ב תוך ניסיון לכופף ידי ממשלתנו באמצעות הפריץ הפאן-איסלמי, הזדעקות זו היא הכובע הבוער על ראש החלק השמאלני בפאנל.
כיום מוסכם כבר על פרשנים בינלאומיים כי פעילות עשרות אלפי הישראלים אשר מכרו נשמתם בעבור בצע כסף ואידאולוגיה אוטו-אנטישמית, היא הגורם המרכזי להתעוררות אנטישמית קשה בעולם כנגד ישראל המתבטאת בשנאת ישראל כמסווה לאנטישמיות המסורתית.
ארי שביט נגע בנושא המרכזי כיום כנזכר לעיל המפלג את העם בישראל, אך עשה זאת באורח מהוסה ומהוסס. חייבים אנו להיות אטומים לחלוטין לעובדה כי לא מספר דיוויזיות הטנקים שבידינו הן בלבד שיעמדו לנו בעת צרה. ברי הוא כי אחדות העם היא-היא, בעדיפות ראשונה, שתיתן בידנו את הכלי המרכזי לנצח את אויבינו.
התבטאותו של משה יעלון בדבר "הוירוסים" נגעה ישירות בתופעה המסוכנת ביותר החותרת תחת אושיות קיומנו כיום בזירה הבינלאומית. יבורך יעלון כי היה בו העוז לברוש הצידה סממני תקינות פוליטית בזויה ולומר אשר על ליבו. פועלו האמיץ של יעלון, גם אם נאמר בכנס סגור, חייב לשמש דוגמה.
ברי הוא כי כל זמן שעמותות "משנאי החינם בינינו" קיימות ופועלות במחשכים כנגדנו בארצות הים, שלא בדרך הדמוקרטית התקינה, אין לנו קיום יהודי בארץ ישראל. חוסר ההבנה, הן במעשה והן במחדל, באמיתות קיומיות אלו, היא המאששת הסברה בדבר טיפשותם של חברי פאנל "מועצת הטיפשים". הם אכן הרוויחו ביושר את תוארם.
