כל-כך דומים וכה שונים, לעזאזל. מדינת ישראל היא
דודו טופז, דודו הוא עם ישראל.
קומדיה, טרגדיה, טוב-לב ורחמנות. אגו, נפש פצועה, קורבנות שווא של בריונות.
סיפור על איש טוב שחשב שהוא מלך כל יכול. על מדינה בהפרעה, שנתנה לאיש ליפול.
כה דומים, כה שונים, מתאימים ומנוגדים, עד שלעיתים נדמה, כי מדובר בשני אחים.
יפי תואר, גיל סביב שנות השישים. ראשית תרבותם בתל אביב של שנות הארבעים.
שפה גסה, בוטה, ישמרנו האל. הלוא דודו היה בבואתה של ישראל.
קוצנים מבחוץ מתוקים מבפנים, רכים ומפתים. כפרי 'הסברס' הנכסף, שנטע פה אלוהים.
שחצנים, קפצנים, ידם בכל ויד כל בם נוגעת. בונים ברינה, הורסים בדמעה, היו כנבערים מדעת.
רגע ברקיע שמים, יפזזו, ירחפו כמלאכים. בערוב יום, סורג ובריח מעונם, היו כמצורעים.
שופעים חמלה וחסד, תבונה וסובלנות. ערבים זה לזה, קשי יום, פשוטי עם ובורגנות.
חוצפה ישראלית, חוקים הופכים רשות. תסכולים וכעסים למזימות של אלימות.
שפה גסה, בוטה, ישמרנו האל. הלוא דודו היה בבואתה של ישראל.
ובהגיע חורף עז, לב רחום קפא. על מזבח היהירות, תהילת עולם חלפה.
לא חוק, לא איסור, הרי הכל כאן מותר. לתקשורת, לכוכב שנפל, לעם קומבינה, ללא מחר.
יד כבר לא מושטת לעזרה, אמן חולה נשבר. חוצפה ישראלית גדולה וזיכרון כל-כך קצר.
אין צדק, אין משפט, גורל נחרץ -הוא אשם! ביד נקם, עם סומא, שאינו יודע עוד רחם.
היה היה איש אומלל, מאוהב בעצמו ובציבור. בארץ הנשייה נפל, ידע הוא צער וניכור.
שפה גסה, בוטה, ישמרנו האל. הלוא דודו היה בבואתה של ישראל.
פוחז היה, גם איש מצוות, רודף צדק ושמלות. ראשון בבידור, מלך הרייטינג, מגשים משאלות.
אל תשכחו טוב וחסד שהרעיף על עם ישראל. בכה בכו על זה הדור, שאינו יודע לתת, רק לקבל.
אנא סלחו לו לאיש הנח מסבלו בעולם הדממה. מחלו לאדם אבוד, שאהב וטעה, עד כלות הנשמה.
ספדו בחשאי על מות כבוד אדם, כי פשע בנו הניוון. על אובדן דרך ארץ, אולי פעם, עוד ישוב הניגון.
הביטו סביב על ארץ בלי גבולות, על יגון ושממה. דודו זה אני, דודו זה אתה, דודו זה אנחנו, רוב האומה.
שפה גסה, בוטה, ישמרנו האל. הלוא דודו באמת היה בבואתה ישראל.
יהי זכרו ברוך
