להיות עם חופשי בארצנו?

בשבוע שעבר נכחתי בכינוס שערך ארגון 'השומר החדש' בסמוך לפסלו של אלכסנדר זייד. בסופו של הכינוס התבקש הקהל לקום לשירת ההמנון הלאומי ובעודי עומד ושר את ההמנון עם כל הנוכחים לא יכולתי שלא לשאול את עצמי כמה מהם אכן מתחברים למילות השיר ועד כמה הוא רלוונטי? אפשר לכתוב תילי תילים של מילים על 'התקוה' ועל נפתלי הרץ אימבר, האיש שכתב את השיר, אך אין זה המקום לכך. מצד שני, אי-אפשר לצאת פטור בלא כלום. 'התקוה' נכתבה על-פי שיר לכת גרמני ככל הנראה כאשר אימבר היה עדיין בגולה, משמע לפני 1882. אימבר עצמו, שהיה אלכוהוליסט, כתב את 'התקוה' באופן 'ספונטני' בכל אחת מהמושבות שקמו אז בארץ ובתמורה קיבל בקבוק משקה. כך מתפארות ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב ופתח תקוה כי בהן נכתב ההמנון הלאומי. אך אם הסיפור העומד מאחורי כתיבת ההמנון הוא מוזר, אדם שישים לב למילות השיר יחשוב כי הוא נמצא על גבול המדע הבדיוני. השיר מתחיל במשפט תנאי "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה" עד כאן הדברים סבירים, אך מייד אחר כך אנו נכנסים אל 'אזור הדמדומים'. "ולפאתי מזרח קדימה, עין לציון צופיה". אולי אני זה שמוזר פה, אבל עד כמה שאני יודע, עיניי אינן נשואות מזרחה אל ארץ ישראל פשוט מפני שאני חי בארץ. רגליי נטועות עמוק באדמת המולדת ואין לי צורך להביט אליה מרחוק, לא מזרחה, לא מערבה ולא לכל כיוון אחר. כבר כאן ברור כי השיר נכתב על-ידי בן הגולה אשר כמה אל הארץ, אבל המוזרות לא נעצרת פה. לכל משפט תנאי יש המשך וההמשך פה הוא "עוד לא אבדה תקוותנו". משפט זה דורש הבהרה (תקוה למה?) ואימבר אינו משאיר אותנו בלעדיה - "להיות עם חופשי בארצנו". האם "להיות עם חופשי בארצנו" זו באמת התקוה שלנו? עד כמה שאני זוכר, בה' באייר תש"ח הכריז ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, על כך שהפכנו להיות עם חופשי בארצנו. מצד שני, ידוע כי תודעה יוצרת מציאות, ואם תקוותנו היא להיות עם חופשי בארצנו, הרי שכרגע איננו חופשיים ולכן אנחנו מאפשרים לארה"ב להתייחס אלינו כמו אל סמרטוט ריצפה משומש ולהתערב בעניינינו הפנימיים כאילו אנחנו איזו מדינת חסות סוג ג'. ולא רק לאמריקנים הרשות, אלא גם האירופאים מתערבים בעניינים הפנימיים של מדינת ישראל ואפילו שכנותינו הנחשלות מצרים וירדן. ככה זה כשאתה לא חופשי. ופה אני מתחבר שוב ל'שומר החדש', כי כשאינך עצמאי עליך להקים ארגונים חצי חוקיים מסוגו של 'השומר החדש' בדיוק כמו בימי המנדט הבריטי. כי הרי אם היינו מדינה עצמאית, התפקיד שלוקח על עצמו ארגון זה היה שמור למשטרה. מיותר לציין כי קיימים שירים רבים בעברית המתאימים הרבה יותר להיות ההמנון הלאומי, ואני אמנה רק מעטים מהם: הרעות של חיים חפר המדבר על השכול שהוא מחיר העצמאות, היצירה עמוד האש המסמלת את תולדות התנועה הציונית, נאסף תשרי של נתן יונתן המדבר על התחדשות העם בארצו, וכמובן ירושלים של זהב של נעמי שמר.