קשה להאמין, אבל ימי הזוהר של המלונאות בארץ היו דווקא בימים שלפני קום המדינה ובעשור הראשון להקמתה. חלוציה היו שתי משפחות של יוצאי-גרמניה, מלונאים בדם ובנפש: משפחת לוי ומשפחת פדרמן. במשך שנים התחרו שתיהן על הבכורה, ובשנים האחרונות גברה ידה של משפחת לוי, כשנשוא הדגל שלה היה מלון 'השרון' בהרצליה. חרף כל ניסיונותיה של משפחת פדרמן להתחרות במשפחת לוי, עם מלון 'דן אכדיה' שהקימה כנגד, לא עלה בידיה לזכות בנזיד העדשים המיוחל. בעוד שב'אכדיה' שלט הסגנון האמריקני, הרברבני והצעקני, עם הקולינריה הלא-משובחת, שלט ב'השרון' הסגנון האירופאי הסולידי והמתון, עם מיטב הגסטרונומיה של חו'ל.
באותם ימים נתנו את הטון ב'אכדיה' התיירים היהודים האמריקנים, שהטביעו עליו את חותמם ואת... רגליהם. את אלה האחרונות הם לא היססו להציב, כמנהג ארצו של הדוד סם, על שולחנות המלון כל אימת שהסבו לידם, עם תלבושות חסרות-טעם ועם צעקות עד לב שמיים. הלובי של 'אכדיה' - הטרקלין למלון - לא עמד בשום יחס בטעמו לזה של מלון 'השרון' האלגנטי והמעוצב להפליא.
אבל זו הייתה רק ההסטוריה. כאשר הלך לעולמו מייסדו של 'השרון', הרי לוי, מלונאי בחסד עליון, ירדה באחת קרנו של המלון. ללא מאמץ מיותר כבש בסערה את הבכורה מלון 'אכדיה', שהצליח בינתיים ללמוד את הלקח, לשנות את סגנונו הצעקני לבלי הכר ולהפוך באחת למלון סולידי לכל דבר, עם מלצרים ענובים ועם אוכל ברמה אירופאית. מלון 'השרון', שלא השכיל להמשיך בדרכי מייסדו, נותר צולע מאחור.
גלגל מסתובב
אבל, המלון מספר אחת בארץ היה באותם ימים רחוקים דווקא מלון טברייני, שטבל על שפת אגמה היחידי של הארץ: מלון 'גלי כנרת'. מיקומו המקסים והאקזוטי, ומעל לכל רוח המלונאות בהא הידיעה שלו, הקנו לו, ללא עוררין, את מעמדו כבחיר ובכיר המלונות. המייסדת והרוח החיה שלו, לוטה אייזנברג, אף היא יוצאת גרמניה, נתנה לו את השראתה המקצועית על כל צעד ושעל שבו. לא בכדי היה זה המלון החביב ביותר על ראש-ממשלתה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, כשלעצמו איש צנוע מאין כמוהו, אבל מי שניחן בטעם טוב. 'גלי כנרת' היה המלון שבו נהג להתבודד, מעת לעת, מעבודתו השגרתית, לקבל את החלטותיו, ושם גם נחה עליו מוזת הכתיבה.
במלון הזה נפשו ה"מי ומי", אצולת הממון, אבל גם אנשי המעמד הבינוני, שהיו מודעים למלונאות טובה עוד מארצות-מוצאם. המלון הצטיין בחדריו המרווחים והרגועים, במעדניו הקולינריים ובשרות המעולה שידע להעניק צוותה של לוטה אייזנברג לכל מי שהתארח במלון, שווים בין שווים.
בירושלים שלט אז, שלטון ללא מצרים, מלון 'המלך דוד', פאר המלונות של משפחת פדרמן. במשך כל השנים, גם לאחר ששרד את פגיעתו הטראומטית בימי המנדט, הוא המשיך לשמור על רמתו הגבוהה ונמנה עד עצם היום הזה עם טובי המלונות בעולם.
במרחק די ניכר ממנו ניצב מלון 'דן' התל אביבי, אף הוא של משפחת פדרמן, השומר עד היום על אופיו הסולידי ועדין הטעם, עם הקולינריה המשובחת שלו. לא 'הילטון' ולא 'שרתון' לא הצליחו מעולם להתחרות בו.
ואיך שגלגל מסתובב לו. מאז זרמו מים רבים בים התיכון. את מעמד הבכורה כיום תופסים שני מלונות באילת: 'דן' של משפחת פדרמן ו'רויאל ביץ" של משפחת לואיס. שמו של הראשון יצא לפניו בזכות הקולינריה המעולה שלו, שאין שניה לה; ושל השני, בזכות עיצובו המיוחד והסולידי, עם חדרים מסוגננים ומעוצבים להפליא. ולא שכחנו, כמובן, את מלון הספא מספר אחת בארץ, האופנתי כל כך: יערות הכרמל', אף הוא של משפחת לואיס, שבבית אורן; ואת 'מצפה הימים', שבין צפת לראש פינה, הניצב כמעט בשורה אחת עימו.