מחלת הפסוריאזיס, הנקראת גם בשמה ספחת, הפכה בעשור האחרון למוכרת בתודעה הלאומית, אך לא כולם באמת מכירים את אופי המחלה ונספחיה.
הקונפליקט בין גוף לנפש בא לידי ביטוי באופן ניכר. כידוע, לכל מצב נפשי-רגשי קיים ביטוי פיזי, מכאן נובע שיש סינרגיה בין הגוף לנפש.
לא קל להיות חולה פסוריאזיס, החולה מתמודד עם תחושות קשות כגון: תחושת הניקיון, ההיבט הסביבתי, הטיפולים והרגשת החולה עם האני הפנימי שלו.
פסוריאזיס היא בעיית עור מטרידה, הנחשבת לאחת מבעיות העור הקשות לטיפול. עד היום לא הצליחו, הן ברפואה הקונבנציונלית והן ברפואה המשלימה, להשיג יותר מאשר הקלה זמנית.
פורצת עקב מתח נפשי המחלה פורצת בעקבות לחץ ומתח נפשיים. לגוף קשה להתמודד עם הלחץ והמתח הנפשיים, הוא חווה סטרס, וכך נוצר הפסוריאזיס. הטיפול הארומטי הביא רק לעיתים רחוקות ליותר משיפור קל של המצב, אולם הושגה הצלחה מסוימת.
השכבה החיצונית של העור מורכבת מתאים מתים וכאשר אלה נושרים, הם מוחלפים על-ידי התאים שמתחתיהם, כשאלה מוחלפים על-ידי התאים החדשים הצומחים בשכבה שלישית.
אצל חולי הפסוריאזיס, התאים החדשים גדלים בקצב מהיר יותר מנשירת התאים המתים, העור נראה אדום ומקושקש (זהו בעצם המצב במבט חיצוני).
האזורים הנגועים יכולים להיות קטנים או גדולים. אצל חולים שמצבם חמור, האזור הנגוע מתפשט כמעט לכל הגוף. הדבר אינו גורם לגירוי או כאבים, אולם מצוקת החולה מתבטאת בתחושת חוסר ניקיון הגורמת חוסר נוחות עם עצמו ועם סביבתו עקב היותו שונה.
במהלך השנים בהם טיפלתי בחולי הפסוריאזיס, נתקלתי בהרגשת אי הנוחות שלהם כלפי הסביבה. גם במסגרת הטיפולים, הייתה להם הרגשה לא נעימה ורתיעה ממה שאני עלול לחשוב עליהם.
המחלה אינה מדבקת חשוב לי להבהיר ולהדגיש כי הפסוריאזיס איננה מחלה מדבקת כלל, כך שאין מה לפחד ביצירת מגע, לחיצת יד, חיבוק או הימצאות בקרבת חולי הפסוריאזיס.
התסמינים מופיעים ונעלמים בהתאם למצבו הנפשי של החולה. כך למשל מצב עורם של אנשים רבים העובדים בעבודות בהם הם מצויים במצב של מתח ולחץ ישתפר כאשר הם יהיו בחופשה.
