בהפגנות ובעצרות הגדולות ערב מלחמת העולם השנייה, ובמשנה תוקף אחריה, כלומר לאחר השואה, הסיסמה שנישאה בפי כל ועל כרזות ענק הייתה: מדינה יהודית עלייה חופשית. מזה ששים ואחת שנה אנו מדינה יהודית והעלייה אליה חופשית כמעט לכל יהודי, תוך כמה חריגים מן התחום הפלילי או אחר. מכאן שהדרישה מן הפלשתינים כמו מכל ישות אחרת, מדינה או מדינה בדרך, שיכירו בנו כמדינה יהודית היא דרישה מופרכת. משל שנבקש מרוסיה, מירדן, ממצרים או מסוריה - כאשר נגיע אתה להסכם שלום, שיכירו בנו כמדינה דמוקרטית. אנו מדינה דמוקרטית, בין אם יכירו בכך או לא. לעומת זאת אנו, כדבר מובן מאליו, לא מתנים הסכם שלום עם סוריה בכך שנכיר בה כמדינה ערבית או דמוקרטית.
למדינת ישראל אין חוקה. אבל יש לה גם חוקים שהם חוקתיים באופיים ומוגדרים בתור שכאלה, וגם מגילת העצמאות שהיא מסמך מכונן ושם נאמר בין היתר: "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". ואם יש מאן דהו שרוצה למצוא לכך סימוכין בינלאומיים ימצא זאת בהחלטת עצרת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947, כאשר העצרת הצביעה בעד הקמת מדינות
ליהודים ולערבים, וקבעה את גבולותיהן.
מכאן שאופייה של המדינה כמדינה יהודית הוא עניינה ועניינה בלבד. כל התניה כלפי ישות כלשהי, כולל הישות הפלשתינית, לא זו בלבד שהיא לא מוסיפה אלא גורעת. אנחנו הריבונים לקבוע מה תהיה דמותה של המדינה ומי יבוא בשעריה, דרך קבע או כמבקרים, אילו פליטים היא קולטת ואילו היא מסרבת לקלוט או מגרשת. אם נרצה, נקלוט פליטים פלשתינים, אם נמאן - לא נקלוט. חד וחלק. זאת זכותה של מדינה ריבונית וחובתה כלפי אזרחיה להישאר מדינה יהודית. בהסכמים בינלאומיים ישנן הרבה אופציות כאלה שמחייבות את החתומים עליהן, והן כאלו שכל אחד יכול לפרש זאת כדרכו. זה מוסכם מלכתחילה. החלטת 242 של מועצת הביטחון שייכת לקטגוריה זאת. בסה"כ ישנה איזו ה' או באנגלית the. (פינוי "שטחים כבושים" כפירוש שלנו או "השטחים הכבושים" כפרוש שלהם). ככה למשל אין להעלות על הדעת שהפלשתינים ידרשו שישראל תפנה את הגבעה הצרפתית או את רמות אשכול, או את רמות - בירושלים. אפשר שידרשו, כדי שלא יאשימו אותם שלא דרשו. אבל בכך יסתיים העניין.
משום כך, מי שרוצה להיות נאמן לנורמה זאת יטען בצדק כי ההתעקשות שלנו, של הממשלה ושל העומד בראשה, שזה תנאי בל יעבור להסכם בינינו לבין הפלשתינים, יראה זאת בשני אופנים. אחד. שזאת תהיה אחת הפשרות עם השכנים שלנו והם ואנחנו, נמצא את הנוסח המתאים. או שמלכתחילה הוא נועד להכשיל את המו"מ ולקָבֵע את המצב הנוכחי. במקרה הראשון ראוי שנהיה חכמים ומלכתחילה נציב לנו סולם לרדת מן העץ היהודי. במקרה השני זה תעתוע שקוף שהציבור ברובו, שרוצה בהסדר של שלום, יאבד אמון בממשלה זאת ובראשה. בהנחה שזה לא המצב כרגע.
