ברוח תוכניתו היצירתית של שר החינוך לקרוא אנשי מעשה לדגל ההוראה, אני מבקש להציע את שירותי כמתנדב להורות קצת היסטוריה בבתי הספר הפרטיים בהחלט שאתם עומדים בראשם. דאגתכם הכנה להעלאת רמת המודעות האינטלקטואלית, הרגשית, החברתית, הלאומית והדתית של תלמידיכם, מבטיחה לכאורה שתסכימו לקבל את מועמדותי. אעסוק בדברים פשוטים כגון הקניית ידע בסיסי על הנומרוס קלאוזוס, והשפעת מכאניזם הרשימות הסגורות האלה על גורלם של צעירים יהודים בין ברוסיה, בפולניה ובהונגריה בין השאר. הרציונל הרשמי היה, כמובן, החלת מדדי התאמה אובייקטיביים ללימודים האוניברסיטאיים. בהונגריה, בה מנו היהודים שישה אחוזים מן האוכלוסין וקרוב לארבעים אחוזים בקרב הסטודנטים והפרופסורים, היה צריך לעשות מעשה. מבחני ההישגים האובייקטיביים שקובעו בחוק, הם ולא האנטישמיות הערומה חלילה, נבחרו לתקן את המעוות הנורא הזה. פולין ביקשה לחוקק חוק דומה ברציונל דומה על-פי שקר מוסכם דומה בשנת 1923, אך חבר הלאומים, בשם הרתיעה מגילויי קיפוחים על-רקע אתנו דתי (!!), מחתה והתנגדה ורק ב-1937, למרבה האירוניה שנתיים לפני שפולניה עצמה נפלה שדודה לפני גדולי הגזענים, היא שיבצה את יהלום הנומרוס קלאוזוס בכתרה והגבילה את אחוז היהודים באקדמיה לעשרה אחוזים בלבד.
ארצה להאיר את עיני תלמידיכם בדברים שהעלה הנוסע הידוע, ישראל בן יוסף בנימין, שקרא לעצמו בנימין השני, בספר בו תיעד באמצע המאה התשע עשרה את מסעותיו בקרב הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם. בפרס, הוא כותב, אסור היה לילדים יהודים לצאת לרחובות בימי גשם, פן ינוגעו המים השוטפים במורד שבילי העפר בנגעי יהודיותו של היחפן היהודי, ומוסלמים טהורים שידשדשו בשלוליות יידבקו חלילה ויטמאו ללא תקנה בטומאת הזר. רציתי להביא את פרחי הכהונה הנבחרים של ארץ ישראל הריבונית לדמות לנפשם איך יכול היה ילדי יהודי להרגיש כשראו בו איום או על הרמה של הטובים למלוכה או על עליונות הרוב השליט בו הוא סומן כמיעוט.
ארצה כמובן ללמד אותם גם על מיסיסיפי, על אשכול התקנות הצדקניות שגידלה הגזענות הלבנה בכרמי עליונותה, על ההבדל בין אינטגרציה לסגרגציה, על חוסר השחר של החלום ההזייתי להמשיל את ממשלת העוול על אומה האומרת על עצמה כי היא שואבת את מקור השראתה מן התנ"ך ועל חלום התוחלת להשליט את השוויון כערך הומניטארי וכערך דתי, על החברה הרוכנת על באר ספר הספרים ואינה שותה מן המים שהיא מעלה מתוכו דליים דליים. ארצה לעודד אותם להתייחס למציאות ולא לרטוריקה על המציאות ולומר לי, ובראש ובראשונה לעצמם, לצד מי הם ניצבים - לצד ההוזים חסרי השחר או לצד החולמים על התוחלת.
אתם שהשקעתם ממון הרבה כדי להבטיח את מיטב ההכשרה האליטיסטית לילדי טיפוחכם, בוודאי תסכימו כי טוב אשר הילדים ירחיבו השכלתם מעבר לנדרש בבחינות הבגרות ויעצבו את עמוד שידרתם המוסרי גם בטיפוח רגישותם לעוולות חברתיות שהאתיקה, היהודית והאוניברסלית, מורות לנו לאמץ אימוץ של חובה מתוך בחירה.
אבוא אליכם על כן. לא, לא אכנס לשום נושא של אקטואליה בוערת, לא עמכם ובוודאי לא עם התלמידים. לא ארצה להיחשף כמטרת ירי מול יחצני הציבור ששכרתם כדי לשכנע את עם ישראל שאתם משרתים שירות אמת את העדה האתיופית העדינה כל כך, הנאמנה נאמנות היסטורית מופלאה לחזון שיבת ציון, אך הבלתי מוכנה עדיין, בעליל כמובן, לדלג על תהום פערי דורות ולהיות ראויה בלי שיהוי בין הראויים.
נחסוך לכם מה שיכולתי להגיד אני, אילו הייתי מועיל, על ערכה של ההגנה המיוחצנת על עמדתכם. לא ניכנס לדיון על ההצעה החסודה להכניס את האתיופים לכיתות קלט. אתם תחסכו ממני לשמוע דברים שאין להם אחיזה אלא בעולם של העקמת האמת והחינוך בשם מפגן הדאגה לשמה לדיירי כיתת הגטו הזמני כביכול, ואני אחסוך לכם לשמוע מפי כי אין כסף בעולם בו יכולים לקנות תמיכה לבידוד על-פי מוצא זמני או חלקי או כל כיוצא בזה. נוותר על ההזדמנות להאזין לטענה שלכם כי אתם בתי ספר פרטיים ומותר לכם ואני אוותר על הזכות שלי לומר לכם כי אין דבר כזה בתי ספר שהם פרטיים לעניין ערכי, לא רק מפני שהממשלה או הרשות העירונית היא שותף בכיר בפרטיותכם המושאלת אלא מפני ששום דבר אינו פרטי כשמוסד חינוכי בישראל מפלה אתיופים, או כל אדם באשר הוא אדם לרעה. להיפך, מפני שאתם פרטיים, הייתי אומר לכם, ומפני שאתם בוררים את המיטב מתוך הכלל, אתם מחויבים יותר מן הכלל לאתיקה והמוסר של נביאי ישראל.
אבל כאמור, אבוא רק ללמד. רק להטעים קצת אנקדוטות היסטוריות כביכול, רק להעניק ללא כל קשר למה שמתרחש בזירה בה תלמידיכם הנהדרים לומדים, הזדמנות להזדהות עם המשמעות של בידול איש מרעהו מפני שונותו. הפחד משונות לגווניה מתחזה כדבקות אמיצה בערכי הקידמה. המגן עליה, אלמד, נכשל תמיד והנכשל בה אין לו הגנה כלל. זאת חוויית לימוד נחוצה מאוד בתוך בתי הספר של האליטות המאושרות שלנו.
