לאחרונה החלה מערכת החינוך להידמות ל"כוכב נולד". שר החינוך מציע לתגמל בתי ספר שבהם יתגייסו יותר תלמידים; האם הדבר אינו ברור ממילא? בקרוב יתוגמלו תלמידים "המטריחים" עצמם להגיע לשיעורים, כיוון שגם זו מטלה קשה ביותר.
מוטב לחזור לשיטות הלימוד הקונבנציונליות, להגביר את כמות השיעורים והשעות ולחזק את הדוקטרינה החינוכית במובן של הקשחת המשמעת, הסדר, הניקיון, אופן הביטוי, החזרת התלבושת האחידה, כפי שהיה מקובל בתחילת הציונות.
יש לחזק את מעמד המורה ולא להביא ידוענים פעם בשנה לצורך העלאת הרייטינג התקשורתי.
יפה אמר שר החינוך כי יש לחזק את לימודי מורשת ישראל, ברם אם ברצונו לשנות את מערכת החינוך מן היסוד, אנו זקוקים לטיפול מקיף הרבה יותר.
ניתן לגייס אלפי בוגרי אוניברסיטאות מצטיינים ורעננים ולהפעיל אותם לפרק זמן מוגדר של חמש שנים. במסגרת פרויקט זה הם יזכו למשכורת בסיסית נאה ולתגמול-דיבידנדים על-פי אחוזי ההצלחה שלהם.
יש להכניס מדדים מדויקים לבחינת הישגי התלמידים.
יש לחייב את התלמידים לעשות שימוש בספריות ולא רק להשתמש במחשבים ככלי להעברת נתונים מבלי לנתחם.
יש להגביר המעורבות החברתית של התלמידים למשל: הכרת התעשיה בארצנו, טיפול בקשישים, סיורי חובה במוזיאונים ובארכיונים הפתוחים לקהל הרחב.
יש לחבר את התלמידים למרכזי מחקר ופיתוח, ויש לעודד את היצירתיות.
בית הספר צריך להתנהל כיחידה אוטונומית, כחברה בע"מ, המציגה דוחות רבעוניים ושנתיים המגובים בהישגים לימודיים.
מדינת ישראל חייבת להשקיע בחינוך לטווח ארוך, כיוון שהדבר יכול לסייע לקידום מעמדנו בכל התחומים. מנהלי בתי הספר והמורים הם הצריכים להיות המובילים החברתיים ולא מובלים על-ידי ידוענים המופיעים טוב ויזואלית בעין המצלמה, אך בינם לבין תהליך החינוך הסזיפי והמפרך אין כל קשר. בדיוק כמו בספר "המיתוס של סיזיפוס" - נגזר על מערכת החינוך כמו סיזיפוס לגול את האבן בכל עת שזו מתגלגלת ונופלת מן ההר, ולשוב לשנס מותניים ולאגור כוח נוסף להעלות את האבן שוב ושוב אל הפסגה.
