בתמיכתו בשחרור חסר ההצדקה, כתב העיתונאי דיויד בלייר ב "טלגרף" הלונדוני: "לוב, תחת שלטונו הפרגמטי החדש של קולונל מועמר קדאפי... נמצאת בעמדה אידיאלית כדי לסייע לנו במאבק בטרור ובמניעת הפצתו של נשק גרעיני – שני האיומים הגדולים על ביטחונה של בריטניה. על כן, חשוב מאוד לרצות את לוב, במיוחד כשלמדינה זו יש גם עתודות מוכחות של 42 מיליארד חביות נפט וכמות דומה של גז טבעי". ידידות חדשה זו הביאה לחברת הנפט הבריטית "בריטיש פטרוליום" את הזיכיון הגדול בעולם לחיפוש נפט. לכן, אומר בלייר, "על בריטניה להבטיח שדבר לא יעמוד בדרכם של... יחסינו הדו-צדדיים עם לוב. אם משמעות הדבר היא החזרתו של אסיר בן 57 למולדתו... ושחרורו 'מסיבות הומניטריות' – כן יהי".
אותו בלייר, אשר שנים נדרשו כדי להזים את הדיווח הכוזב שפרסם ב-2002 על הקרב של חיילי צה"ל במחבלים הפלשתינים בג'נין – אם על-ידי ארגון זכויות האדם הבינלאומי ואם על-ידי האו"ם, שדוחותיהם הפריכו את טענותיו השקריות ואת אלה של הפלשתינים – מהלל את השחרור ה"רחום" של הטרוריסט הלובי, בדיוק כפי שהוא משבח ממשלות בריטיות קודמות על התעלמותן ממעשי זוועה שהתרחשו ברחבי העולם באותם מקרים שבהם האינטרס הלאומי הבריטי היה בצד של התוקפים.
למען הסר ספק באשר לתחושת הגאווה הממלאת את בלייר לנוכח המדיניות הבריטית הפרגמטית, התומכת ב"אינטרס הלאומי", הוא מזכיר לנו כמה נבונה הייתה ההחלטה לבטל ב-2006 את החקירה, שבה פתחה הרשות הבריטית לחקירות הונאה, בגין השוחד בסך מיליון דולר ששילמה חברתBAE Systems לנסיך הסעודי בנדר בין סולטן. החקירה הופסקה מייד, עם איומם של הסעודים לבטל עסקת נשק בשווי 40 מיליארד דולר, שעבורה קיבלו בנדר ובנים נוספים למשפחת המלוכה הסעודית סכומים נכבדים. בלייר מוקיר החלטה זו, כי לדבריו "היה זה מקרה קלאסי של ניצחון האינטרסים על ערכים".
ערכים בריטיים? על-מנת ליישר קו עם התכתיב המוסלמי הרדיקלי האחרון, מחייבות מספר הולך וגדל של רשויות מקומיות בבריטניה את המתרחצים באתרי רחצה ציבוריים ללבוש בגדי ים מסוג "בורקיני" – כך שגברים "חייבים לכסות את גופם מהטבור ועד הברכיים" ונשים "חייבות להתכסות מן הצוואר ועד לקרסוליהן ולפרקי ידיהן".
מתברר, שצדק וכבוד לאומי אינם חלק מן הלקסיקון הפוליטי של הבריטים בעידן הנוכחי. במאמציו להמעיט ממשמעותו של שחרור הטרוריסט הלובי, כתב ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון מכתב אישי לקדאפי, שבו ביקש מהרודן הלובי לטפל בעניין "ברגישות".
הלובים הדליפו את תוכן המכתב מייד, והטרוריסט התקבל כגיבור על-ידי הקהל המריע בטריפולי. ואילו בלייר מיודענו כה משבח את החלטתה ה"פרגמטית" של אנגליה, עד שאינו שם לב לכך, שדווקא "פרגמטיזם" הוא שהוביל לנפילתה של האימפריה הבריטית החזקה של פעם, והוא שמוביל היום לאיסלאמיזציה מואצת של מה שנותר מבריטניה הגדולה. נראה כי העיתונאי בלייר – כמו גם פוליטיקאים בריטים רבים – אינו רואה בכך שום רע.
בינתיים, תגובתה של ארה"ב לכל הפרשה עמומה, אולי משום שגם היא מקווה לעשות עסקות נפט עם לוב.