אבי (שם בדוי) בשנות ה-40 לחייו גרוש ואב לשני ילדים הוא אחד מנפגעי הועדות הרפואיות לניידות. בחודשים הקרובים ייאלץ להמתין לדיון בתביעה שהגיש בבית הדין לעבודה כנגד ועדת הערר לניידות. במקרה הטוב, אם יזכה בתביעתו, יחזיר אותו בית הדין בעוד חודשים ארוכים לדיון מחודש בפני ועדת הערר בניידות, רוב הסיכויים שיפגוש בוועדה שוב את אותם הרופאים שדחו אותו וגרמו לו להגיע לבית המשפט.
אבי מיואש, ניכר בו שאיבד תקווה, מזה חצי שנה חייו גהינם, מאז החלה החמרה במחלת ניוון השרירים האגרסיבית ממנה הוא סובל, אינו יכול להלך ומצוי בכיסא גלגלים, נתון במאסר כפוי בביתו. בקול חנוק מדמעות מספר אבי על אובדן העצמאות, על כך שהוא מתגעגע לריח הים ולאדוות הגלים, מספר בגעגוע על הטיול שערך עם הילדים לספארי ועל כך שאינו יכול לבקר אצל בני משפחתו המתגוררים במרכז הארץ. בכל יום שעובר רק מחמירים מחלתו ותלותו.
מחלת ניוון השרירים שממנה סובל אבי היא מחלה חשוכת מרפא, קשה ואכזרית ההופכת אדם בריא, פעיל ומתפקד לאדם תלותי המוגבל בתנועתו, תלוי בחסדי הזולת ובעיקר תלוי בפלאי הטכנולוגיה.
ללא רכב המצויד באביזרים מיוחדים המאפשרים נהיגה וללא מעלון שיעלה אותו ואת כיסא הגלגלים שבו הוא נתון לתוך הרכב, אינו יכול לתנועה עצמאית מחוץ לביתו. ללא רכב שכזה הוא ימשיך להיות תלוי בעזרת אחרים שימשיכו לדחוף את כסא הגלגלים ואותו ממקום למקום. אגב, אישור לרכישת כסא גלגלים ממונע שיקל על עצמאותו מוקפא כבר חצי שנה זאת משום שהוא מותנה באישור לרכב המיוחל, זה שלא אושר לו לצערו בוועדת הערר.
אל ועדת הערר הוזמן לפני כשלושה שבועות, על-מנת להופיע בפני הוועדה נאלץ להסתייע באחיו שגר במרכז הארץ. אחיו נאלץ לבוא במיוחד לחיפה כדי לסייע לו להגיע לתל השומר, מקום מושבה של ועדת הערר. אין ועדת ערר בניידות בכל מקום אחר אלא בתל השומר. מאחר שאת הרכב שהיה ברשותו מכר לפני מספר חודשים, לאחר שלא יכול היה להמשיך בנהיגתו ואין ברשותו רכב פרטי, נאלץ להזמין ומבעוד מועד נסיעת הלוך וחזור ברכבת. אבי היטלטל בכיסא גלגלים בקרון העמוס לעייפה בחיילים ועד לתחנת הרכבת שבתל אביב ומשם נסע במונית לתל השומר וכך גם כל הדרך חזרה. הנסיעה לוועדה דרשה ממנו כוחות גדולים, "חוויה קשה ביותר" - כך הגדיר את אותה נסיעה, ממנה חזר חסר כוחות.
קביעת הוועדה ועדת הערר בה נבדק מצאה לנכון לקבוע לו מוגבלות בניידות, אלא זו שנקבעה לו, נסמכת על סעיף התואם אומנם את מוגבלותו, אלא שבאופן תמוה בחרה הוועדה להעניק לו רק כמחצית מאחוזי המוגבלות הצמודים לסעיף זה. קביעה חלקית מתואמת זו נסמכה על הנימוק שהממצאים שמצאה הוועדה מעידים על קיום מגבלה חמורה, אלא שמחלתו (לשמחתו) עדיין לא הביאה אותו למצב בו חדלו רגליו מלתפקד לגמרי. בשל ההוראות הברורות בסעיפי הליקוי, לא מצאה הוועדה מקום לאשר התאמה מלאה לסעיף ליקוי. לו רק ובשל מצבו, נמנעה הוועדה מלדחותו ולכן קבעה לו קביעה חלקית. בכתיבתה של הוועדה ניכר שהיא מביעה התנצלות, אבל אין בה כדי לפתור מצוקתו.
על הסכם הניידות ומה שמסביבו לצערו של אבי ולצער נכים רבים, רשימת הליקויים הותיקה מחמירה מאוד עם הפונים. 54 הסעיפים שבה, אין בהם כדי למצוא הגדרה התואמת למצבם של פונים רבים. נכון היה שהוועדה תתחשב במצבו המתדרדר של אבי, אלא שקביעה (ושל מלוא האחוזים) קיימת רק במצב של שיתוק מלא כפי שמחייב הסעיף הספציפי. סעיף המתאים למצבו, לא קיים ברשימת הליקויים.
החמור בכל הסיפור הוא שהאחוזים שנקבעו עבור אבי לא מאפשרים לו את רכב האביזרים הנכסף. כנראה בעוד כמה שנים, בהם יעבור שבעת מדורי גהינם, יתאים מצבו לקיום התנאים שבאותו סעיף שברשימה ואולי אז יוכל להתחיל הליך של התאמת רכב למצבו, זה שבסופו של תהליך ישיב את עצמאותו.
מה שלא תקין בסיפור של אבי היא העובדה שאין בסמכות הוועדה לקבוע אחוז חלקי, או אחוז מתואם. קביעה, כמו זו שניתנה לאבי, מנוגדת לגמרי את הוראת הפסיקה המנחה שניתנה על-ידי הבג"צ.
אותה החלטה הורתה על כך שבמידה ולדעת חברי הוועדה מתקיים מצב שבו הליקוי תואם הגדרת סעיף (ולו חלקית), על הוועדה להעניק את האחוז המדויק הצמוד לסעיף הליקוי ולא לגרוע בערכו. הוועדה כנראה לא שמעה על כך ששינו את ההוראות וממשיכה לנהוג כרצונה.
מבקר המדינה שנדרש לסוגייה בעבר, קבע בדוח השנתי שפרסם (דוח 57) ובאופן שאינו משתמע לשני פנים כי קביעות חלקיות גורעות בזכויותיהם של אזרחים ומעמידות אותם בפני אי-שוויוניות ראויה. כל זמן שהקביעה היא סובייקטיביות יהיו כאלה שייפגעו ממנה, כך קבע הדוח.
הדוח גם המליץ לתקן את רשימת הליקויים ולהתאימה, אלא שהמלצה זו לא זכתה ליישום מאחר שהאוצר החתום על ההסכם הניידות מול הביטוח הלאומי מתנגד לכך נמרצות. עידכון רשימת הליקויים עלול, לטענתו, לפרוץ את הסכר התקציבי בנושא ולהביא גל של אישורי רכישת רכבים פטורי מס, כמו גם להגדיל את רכישת רכבי אביזרים, בסכומים שהרבה מעבר לסכום שהוקצב לכך. באוצר הרי לא רואים למולם אנשים נכים דוגמת אבי ואחרים, אלא רק תקציבים ומספרים.
במהלך השנים הובאו בפני הביטוח הלאומי, הצד השני בהסכם הניידות, עשרות רבות של פניות מטעם גורמים שונים להכרה במגבלה זו או אחרת ולהכללתה בהסכם. למעט סעיפים בודדים שאושרו, בעיקר סעיפי ליקוי לקבוצות קטנות, לצערם של מרבית הפונים נדחתה פנייתם. ברוב המקרים האוצר חסם בגופו ולא אישר ולו דיון בפנייתם של אותם שביקשו להחיל סעיפים מרכזיים ובעייתיים כמו למשל הכללתם של פגועי הגב, אותם שמוגבלים בהליכתם.
מה שכן אישר האוצר בנושא הסכם הניידות היה לנהל ועדה שדנה בסעיף ליקוי בודד (א' 3).
סעיף זה המוצמד לו ערך נקוב של 100% הציק מאוד לפרנסי האוצר. בעטיו זכו נכים רבים ליהנות מזכאות מלאה. לדעת האוצר רבים מהפונים שזכו לכך נהנו מכך ולו רק בשל בחירתה של הוועדה להתאים סעיף זה עבורם ולמרות עמידתם החלקית.
בלחץ האוצר הוועדה מדרגה סעיף זה כך שכיום אפשר להעניק לפונים בעלי ליקוי זה קביעה מדורגת 60%, 80% ו-100%, וקביעה שכזו "חוסכת" לאוצר כספים רבים.
מאחר שלאבי ניתנה הכרה בסעיף ליקוי היה על חברי הוועדה להצמיד לסעיף הליקוי את האחוז מדויק הצמוד לו, אלא שהוועדה בהעדר גורם מנהל ממשי עושה ככל העולה על רוחה. זאת כי הוועדה וניהולה נתונה בידי בעלי בית רבים מחד-גיסא משרד הבריאות, מאידך-גיסא המוסד לביטוח לאומי, האוצר וגם משרד הרווחה מבעלי הבית כפי שמתברר.
בכל תלונה בנושא התנהלות הוועדות בוחר כל אחד מהגורמים להטיח את האשמה על האחר, ביטוח לאומי טוען שאינו מנהל את הוועדות ואינו אחרי למינויים בהם, כמו גם אינו קובע מדיניות, משרד הבריאות אומר שאת המדיניות מנהל האוצר ומשרד הרווחה וביטוח לאומי מתכחש לועדות למרות שרופא המוסד עוסק במשרה מלאה באיתור ובערעור על החלטות הוועדה. בקיצור ועדה אחת עם המון הורים שרובם מתנהגים כהורים חורגים שלא מוכנים לקחת אחריות.
אחרית דבר מה שסביר להניח הוא שבדיון בבית הדין יטען רופא ומטעם הביטוח הלאומי, זה המופקד על יישום הסכם הניידות, ובדברים שיאמר יטען כי קביעתה של הוועדה הייתה פסולה מיסודה... אבי לעומתו יטען שאישרו לו את הסעיף ונכותו חמורה ולכן חייבים להצמיד לסעיף את ערכו. בית הדין לעבודה מחוסר הסמכויות סביר להניח שיעשה את הדבר היחידי אותו הוא מסוגל לעשות וישלח את אבי לסיבוב חוזר בוועדת הערר.
כנראה שכמו לנכים רבים אחרים מובטח לאבי סבב ארוך שנים במהלכם בית הדין יחזיר אותו לוועדה ואילו הוועדה תדחה אותו והוא שוב יפנה לבית הדין וחוזר חלילה.
כשפנה אבי לפני מספר חודשים עת החלה ההחמרה בבריאותו לוועדת הניידות לא תיאר לעצמו שייאלץ לנהל מערכה ארוכה וקשה, כל שרצה היה שיאפשרו לו להמשיך ולנהל את חייו בניידות ראויה המאפשרת אורח חיים תקין אלא שבינתיים אבי אסיר בביתו.
אנחנו נהיה שם יחד עם אבי ושאר החברים נפגעי ועדת הניידות ביום ראשון מול משרד ראש הממשלה נהיה שם בציפייה לפתרון.
