1. להעמיד את 'כבוד האדם' במרכז העשייה החינוכית - כבוד האדם של המורים, הצוות החינוכי ושל התלמידים גם יחד.
להחזיר את
האהבה לבתי ספר. כיום ביותר מדי מקרים כולם שונאים את כולם במערכת החינוך...
2. להחזיר את השפיות ודרך האמצע - שביל הזהב למערכת החינוך - בהתייחס לתופעות מדאיגות במערכת, במקום לברוח כל פעם לקיצוניות אחרת - פעם טיוח ופעם פאניקה והיסטריה.
להפסיק להנהיג רפורמות כל שני וחמישי. לבחור דרך ותוכנית ארוכת-טווח ולהתמיד בה בלי לזגזג.
3. לקבוע ולעגן בחקיקה סל חינוך מינימלי שזכותו של כל תלמיד לקבל, וחובתה של המדינה לספק.
4. לבצע מיד את חוקי החינוך שהמשרד נמנע/מתחמק מלבצעם, ובהם: חוק חינוך חינם חובה עד כיתה י"ב; חוק חינוך חינם לילדים חולים; חוק השילוב; חוק זכויות התלמיד (ובעיקר מניעת אפליה ברישום וקבלה למוסדות חינוך). כולם חוקים שהמשרד נמנע מלבצע, ליישם או לאכוף.
5. לטפל בבעיית האלימות במערכת החינוך,
בשיקול דעת ובחוכמה, ביושר ובהגינות ולא באלימות או בהתלהמות. לטפל באומץ גם בבעיה של אלימות מורים ולא לנהוג במוסר כפול כשמדובר באלימות ובהשפלה.
6. לבטל את הרעה החולה של "תשלומי הורים" - הגורמת בפועל להפרטת המערכה, לחינוך אפור ולהעמקת פערים בחינוך. להחזיר את המשמעות האמיתית לחינוך
חינם.
7. להחזיר את המוסד של "אחות בית הספר" ולהבטיח שירותי בריאות ובעיקר רפואה מונעת לילדים במערכת החינוך.
8. לטפל בדחיפות במבנים לא ראויים ובמפגעי הבטיחות הקשים בבתי הספר.
9. להעמיד לרשות מוסדות החינוך מגוון כלים להתמודדות עם תלמידים מתקשים ותלמידים עם בעיות, ובעיקר לדאוג לזמינות ונגישות של
אבחון וטיפול ללא תשלום, כתנאי לפתרון ולהתמודדות עם בעיות של ילדים.
לזכור כי ברוב המקרים אין ילדים רעים - יש ילדים שרע להם והם זקוקים לעזרה, שכמעט שלא ניתנת כיום.
10. לבטל את הנסיעות לפולין שבמתכונת הנוכחית הפכו לסיור אנטי-חינוכי המיועד לבעלי יכולת בלבד. להנהיג מתכונת שונה שתנתק את הקשר בין הנסיעה לבין יכולת כלכלית.
11. להנהיג אפליה מתקנת אמיתית לקבוצות מקופחות (עולים, מגזר ערבי, פריפריה ועוד).
12. לטפל טיפול שורש בבעיית ההסעות של ילדים נכים ומוגבלים למוסדות החינוך.
13. לא לפחד להחזיר את המושג זכויות ואחריות התלמיד, למערכת החינוך, ובתוך כך להחזיר לקדמותו את התפקיד של הממונה על זכויות תלמידים במערכת החינוך (תפקיד שבוטל בשעתו על-ידי השרה הקודמת).
