סער יוצא למלחמה

תופעת האלימות הינה תופעה חברתית המשפיעה ומושפעת מנתונים חברתיים של אי-שוויון, קיפוח, הידרדרות ערכי מוסר ותחושה של כישלון, בין בחברה בכלל ובין בבתי הספר בפרט. התופעה תופסת מקום מרכזי בחברה הישראלית והיא מתרחבת וטבועה בחיי היומיום, באופן שהיא אינה מתחילה ומסתיימת בין כתלי בתי הספר בלבד. היא צומחת במקום שאין בו סובלנות, אין דו-שיח ואין כבוד הדדי בין אדם לאדם. תופעת האלימות הפיזית והמילולית בתי הספר, בין אם בין התלמידים לבין עצמם ובין כלפי הצוות החינוכי והמנהלי, אינה חדשה או ייחודית וטוב עשה שר החינוך החדש, גדעון סער, שהפנה אליה את מיטב המאמצים, המחשבה והמשאבים. בשעה שהאקלים הבית-ספרי ישתפר, המורים יעברו הכשרה מקצועית בנושא, יוגבר הפיקוח על התנהגות התלמידים בהפסקות, היחס לתופעת האלימות יהיה פחות סלחני וקבלת האחר והשונה לא יהיו מילים בעלמא, אלא דוגמה אישית של מורים ומחנכים, יש סיכוי סביר שהיקף הבעיה וחומרתה יקטנו לאין ערוך. שר החינוך, גדעון סער, שכולנו כמהים להצלחתו בתוכנית, יכול להביא להישגים משמעותיים בתחום בתקופת כהונתו אם יקפיד, לעניות דעתי, לזכור שהאלימות בבית הספר היא רב-ממדית והטיפול בה צריך להיות כוללני; והתוכנית תהיה יעילה יותר אם לא תהיה התמקדות רק במקור אחד לבעיה אלא התמקדות במקורות רבים. הצעתי, אם כן, לדאוג לפרטים הבאים, שאינם פרטים כוחניים אלא פרטים להשבת אמון התלמיד במערכת והשבת האמון של המערכת בתלמיד, על-מנת להעצים את התוכנית כפי שהופצה על-ידי חוזר מנכ"ל:

• א. לשתף את התלמידים עצמם בתוכנית למניעת אלימות תוך כתיבת תוכנית עבודה שנתית, המתחשבת בצרכי התלמידים, ברחשי לבם, בזכויותיהם ובקולם. לקיים איתם סיעור מוחין של רעיונות לפתרון. יחד עם זאת, להבהיר גם את חובתם ואת עניין לקיחת האחריות על תוצאות מעשיהם. תוכנית "משכיני שלום". הפועלת כבר במרבית בתי הספר היא תוכנית שיש בה צוות תלמידים הממונים על גישור ופישור בין תלמידים. אפשר להמשיך בתוכנית הזו ולתת לה דגשים מיוחדים. גם תופעות של אלימות מורים כלפי תלמידים צריך למגר. חשוב שתהיה שקיפות בכל שלבי התוכנית הן כלפי ההורים והן כלפי התלמידים.

• ב. לתת גיבוי למנהלים ולמורים בהפעלת סנקציות במקרים של אלימות. בית ספר שאינו מטפל במהירות, באורח גלוי וביד קשה בתלמידיו האלימים, המנסה לטייח תופעות אלימות על-מנת שלא ייפגע שם בית הספר ועל-מנת להשתיק את הורי הילדים הנפגעים, או על-מנת לא להסתבך עם חקירה משטרתית, משדר לתלמידיו שהם יכולים להמשיך להיות אלימים. לא ייתכן שמנהל יחליט לדוגמה, על השעיית תלמיד מבית הספר למספר ימים עקב התנהגות פרועה, ונדליסטית ואלימה, ויוזמן אחר-כך לוועדת חקירה או לוועדת משמעת במשרד החינוך עקב תלונת הורי התלמיד. במקביל, על המנהל לתת גיבוי מלא בפני ההורים למורה הבוחר בסנקציה מסוימת על-מנת להדביר את תופעת האלימות בכיתתו. על חינוך ארוך טווח למניעת אלימות אפשר לערוך ויכוחים פדגוגיים אינסופיים, אבל כל ערכת-לימוד בנושא לא תגבר על המסר המתיר אלימות כשבית ספר שותק. בתי ספר חוששים, אינם ראויים להיקרא מוסדות חינוך אלא חממות להתפתחות אלימות.

• ג. לתת חשיבות עליונה לשיתוף הורים, לחיזוקם ולאחריותם בכל הנוגע לתוכנית למניעת אלימות בבית הספר. הורים יידרשו לפקח על תופעות אלימות מחוץ לשעות הלימודים, לתת את הדעת על חשיפת ילדם לתופעות אלימות בבית, בתקשורת וברחוב. במקביל, גם אלימות של הורים כלפי הצוות החינוכי בבתי בספר צריכה להיות מטופלת במלוא החומרה תוך עירוב גורמים מקצועיים. מורים יידרשו להיות בקשר מתמיד, תומך וחם עם הורי ילד אלים. אולי על-ידי סדנאות שייערכו בשעות אחר-הצהריים בבתי הספר, וייתכן שיידרש אפילו קשר יומיומי בו יחזקו המורים את ההורים במתן גבולות ברורים לילדים ובהשבת הסמכות ההורית, דבר שהורים רבים כה מתקשים ליישם. חלק מתהליך החינוך והקניית ערכים כולל גם הצבת גבולות לילדים, אך אלה צריכים להיות, כפי שכתב זאב ז'בוטינסקי כבר לפני למעלה ממאה שנים, כמו גדרות המונעות נפילה אך נותנות מרחב ולא כמו כבלים או אזיקים לוחצים.

• ד. להגביר את שעות המורים היועצים, העובדים הסוציאליים, אחיות בריאות הציבור והפסיכולוגים בבתי הספר. כמו-כן להגביר את פיקוח המורים בשעות ההפסקה ובשעות הבוקר בהן מגיעים תלמידים לכיתה בשעה 07:30 ומורים בשעה 08:00. תורנות מורים לפיקוח על הנעשה בשעות הללו הינה חובה ואין צורך לומר שמורים מהווים דוגמה אישית לתלמידים בהתנהגותם, ביחס החם, המכבד והאוהב לתלמידים ולמורים אחרים העובדים במחיצתם בשיח שלהם ואפילו בלבושם.

• ה. להמשיך להקדיש שיעורים חינוכיים בנושא של הקניית מיומנויות חברתיות ופיתוח כישורי חיים ואף להגביר אותם, גם אם הדבר בא על חשבון התקדמות בחומר לימודי. מורים הנתונים ללחץ מצד הפיקוח ומשרד החינוך למצוינות ולהישגים לימודיים הנמדדים במספרים, לא תהא דעתם פנויה לשיעורי חינוך מעין אלה. צריך להבהיר למורים, שכעת התוכנית למניעת אלימות עומדת בסדר עדיפות ראשון והלימודים בסדר עדיפות שני. חשוב שמורים ידגישו בשיעורים אלה את האחדות, האחריות והגאווה הכיתתית, שיושגו ויצוינו לשבח כאשר יצליחו התלמידים לעמוד בתוכנית; במקום ההגבלות, האיומים והענישה שיבואו עליהם אם לאו. זו יכולה להיות גם מעין תחרות זוכה בפרס עם כיתות אחרות של תגמול התנהגותי חיובי על-מנת לעודד את התלמידים ליישמה. אפשר גם להפעיל את הילדים לעבודות התנדבות למען הקהילה בימי שישי ובחופשות. הנתינה לקהילה תשפר גם את הנתינה ההדדית בכיתה עצמה.

• ו. לעיתים העברת תלמיד אלים לבית ספר אחר אינה העברת הבעיה ממקום למקום אלא פתרון לבעיה. האלימות אינה טבועה באדם אלא היא פונקציה למקום בו נמצא האדם ולחברה בה הוא נמצא. ייתכן שבבית ספר אחר, שיש בו דינאמיקה אחרת, באווירה אחרת ובחברת ילדים אחרת, ישנה הילד האלים את התנהגותו. אם נשכיל להבהיר זאת להורים הם ישתפו פעולה גם בנקודה זו.

• ז. הקטנת מספר התלמידים בכיתות משלושים עד ארבעים תלמידים לעשרים וחמישה תלמידים מקסימום. אחד ממקורות האלימות הוא הצפיפות בכיתות. כאשר מורה יוכל להקדיש תשומת לב אישית לכל תלמיד, הרעש בכיתות יקטן, החיכוכים יתמעטו, גם האלימות תקטן.

לסיכום, אלימות היא צורה הרסנית של תוקפנות. פעמים רבות מה שמתחיל כתוקפנות לא מזיקה עלול להידרדר לאלימות של ממש. המשותף לכל התוכניות היעילות למניעת אלימות הוא שכולן עוסקות באלימות ולא רק על טיפול בהתנהגות קיימת. מאמר זה בא להדגיש שהטיפול באלימות צריך להיות כוללני ולא להתמקד בהיבט אחד. יש לטפל ביעילות בילד עצמו, בכיתה ובמשפחה כחטיבה אחת. בתי הספר צריכים ליצור אווירת לימודים יותר הומאנית תוך שינוי הקשרים החברתיים בבית ובבית הספר ולהתאים לכל משפחה, לכל כיתה ולכל בית ספר את התוכנית המיוחדת עבורו. הפגנת החזון של שר החינוך גדעון סער יכולה לעלות על דרך המלך אם תהיה מעורבות של כלל הגורמים הן בבית הספר והן בקהילה.