אם נחזור לגרמניה הנאצית, על ההבדל הזה בין שכל למוסר היטיב לעמוד פרופ' גוסטב גילברט, הפסיכיאטר של בית הכלא בעת
משפטי נירנברג של הפושעים הנאצים העיקריים. ערב המשפט ערך גילברט ל-21 הנאשמים מבחני IQ, והתוצאות היו מרשימות. חוץ מיוליוס שטרייכר, האנטישמי הגס ושטוף הפורנוגרפיה, כל הנאשמים קיבלו ציונים שמעל 110 נקודות - כלומר: מעל הממוצע.
הראשון שביניהם היה שר הכלכלה לשעבר, הילמאר שאכט, עם 143 נקודות - על סף הגאונות. שאכט קיבל תוספת בשל גילו המתקדם, ולמעשה הראשון בדירוג היה ארתור סייס-אינקווארט, מושל הולנד הכבושה, עם 141 נקודות.
הרמן גרינג, האיש מספר 2 בהיררכיה הנאצית, קיבל 138 נקודות. הנס פרנק, מושל פולין, קיבל 130 נקודות. אפילו שר החוץ יואכים פון-ריבנטרופ, שבדרך כלל נחשב לאדם הטיפש ביותר בצמרת הנאצית, הפתיע עם 129 נקודות. וכך הלאה.
מסקנתו של גילברט הייתה ברורה: "האנשים המוצלחים ביותר בכל ענף של פעילות אנושית - במדיניות, בתעשיה, בצבאות או בפשיעה - עשויים להיות בעלי אינטליגנציה העולה על הממוצע. עם זאת יש לזכור, כי מנת המשכל אינה מראה אלא על היעילות המכנית של המוח, ואין לה ולא כלום לאופי ולמוסר, אף לא אל שאר השיקולים שלפניהם אישיות נערכת. בראש ובראשונה היה חושו של אדם לערכים וביטוייהם של מניעי היסוד שלו, הם-הם המגלים את אופיו באמת".
מותר להניח, שאילו היה היטלר עובר מבחן דומה, הוא היה מדורג במקום מצוין בצמרת - קרוב לוודאי שבמקום הראשון. אכן, היו לו קווי אישיות שרמזו על טירוף, כמו התפרצויות זעם נוראות ועקשנות אין-קץ. אך אלו הן תופעות המצויות אצל רבים, ומכל מקום - אצל היטלר הן הלכו והחמירו עד לסף הטירוף רק לאחר שהורה על השמדת יהודי אירופה.
ראוי גם להעיר, כי ככל שידיעתי מגעת, איש מאלפי הפושעים הנאצים שהועמדו לדין - ולבטח לא הבכירים שבהם - לא טען לאי-שפיות. טענות ההגנה שלהם היו בדרך כלל צידוק המעשים, ציות לפקודות או הפחתת חלקם. אבל איש מהם לא בא ואמר: אינני שפוי.
יתרה מזאת: הניסיון לחפש הסבר אחד, טוב ככל שיהיה, לתופעות היסטוריות מורכבות נדון בדרך כלל לכישלון. האדם הוא יצור מורכב ומניעיו מורכבים - קל וחומר מדינות, המונהגות בידי קבוצות של אנשים, שלכל אחד יש מניעים ושיקולים משלו. גם למלחמת העולם השנייה ולשואה - שניים מן האירועים המרכזיים בהיסטוריה האנושית - אי-אפשר לתת הסבר אחד.
ספרים שלמים נכתבו על הסיבות למלחמה ולשואה, על המהלכים שקדמו להן ועל ההחלטות המרכזיות שהתקבלו בדרך אליהן. את המלחמה מסבירים בין היתר בצירוף של ההשפלה הגרמנית לאחר מלחמת העולם הראשונה, במשבר הכלכלי הגדול, בחולשתן של בריטניה וצרפת ובאישיותו של היטלר. את השואה מסבירים בין היתר בשנאת היהודים הנוצרית, בלאומנות שגאתה בכל אירופה, באדישות העולם החופשי ובאידיאולוגיה הנאצית. לכל הסבר כזה יש עשרות ומאות ראיות ואלפי עמודים של מחקרים. אבל רק הצירוף של כולם יחדיו, יכול לתת את התמונה האמיתית.
אין זה אומר, שכל ההסברים הם בעלי אותה חשיבות. הן לגבי המלחמה והן לגבי השואה, יש לייחס חשיבות ראשונה במעלה להיטלר, לאידיאולוגיה שלו וליכולתו לסחוף אחריו את העם הגרמני. השאלה "מה היה קורה אילו" אינה רצינית מנקודת מבטם של היסטוריונים, המתארים את שהתרחש בפועל ולא את שיכול היה להתרחש. ובכל זאת, דומה שהכל יהיו תמימי דעים, שבלי היטלר - הן המלחמה והן השואה לא היו מתחוללות.
