במדינת החלמאים המאורעות מתחלפים בקצב מסחרר: אירוע חדש דוחק את הקודם, וככל שהיה חשוב וגורלי יום אחד – למחרת כבר מאבד כל חשיבותו – יש משהו חשוב יותר! מי זוכר שלפני מספר חדשים היו כאן בחירות ומפלגות יצאו לקרב לחיים ומוות, לא על רעיונות או דרך הגשמתם אלא על הדבר החשוב ביותר – על כסאות בהיכלי השלטון.
ניצחה דווקא מפלגה שהבטיחה שינויים ברוב התחומים, עד שהגיע הזמן להרכבת הממשלה והגשמת ההבטחות. וכאן המנצח התחיל בחיפושים הקדחתניים לאיש שיגשים את הבטחותיו – ומצא בדיוק את האיש שהבטיח את ההפך. ככה תמיד בליכוד: אחרי הניצחון הם היו מקבלים רגליים קרות שיצטרכו להגשים את ההבטחות שנתנו לבוחר, והיו מזמינים או קונים שחקן חוץ שיבצע את העבודה שהליכוד כל הזמן נלחם בה: בגין מצא את דיין, מכר את סיני והסכים עם רעיון האוטונומיה בהסכמי קמפ-דוויד, נתניהו אחרי סידרה לימודית בקדנציה הראשונה שלו (לימדו אותו חזק!) הבין את הפטנט: אם בנקודת המפתח ישב איש שיעשה (ולא אכפת לו מה) – לא יבואו בטענות לאף אחד. ותירוצים – יש בעיה עם תירוצים? דיברו על סכנה האירנית, על פעולה צבאית הולכת וקרבה, מרחו את החלמאים בכל מיני סיפורים. אבל אחרי כחצי שנה כבר ברור שממשלה הזו (לפחות החלק הליכודי בה) לא מסוגלת לבצע מדיניות המתבססת על אינטרסים של המדינה, ותקיפת הכור האירני (אם זה יהיה תלוי בביבי) לא תהיה בכלל. גם בגין בזמנו, כשהיה מדובר על תקיפת הכור העירקי, היה עושה במכנסיים. לולא הלחץ של אריק שרון, הכור היה עומד שלם עד עכשיו.
ו
הרכש של ביבי-ברק – מוכר לציבור החלמאי: הוא היה כבר גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון – ונכשל בכל התפקידים הממלכתיים שלו. הכל ידוע והכל היה לא מזמן: בתור ראש ממשלה הוא הביא את המדינה כמעט להתרסקות. אחראי באופן ישיר או עקיף לשתי מלחמות: זו שקיבלה את השם אינתיפאדה 2 ומלחמת לבנון 2 (ובמלחמה הזו הוא היה גם יועץ צבאי של ראש הממשלה דאז
אהוד אולמרט וכל "ההצלחות" המרשימות בה – הן גם פרי התערבותו הפעילה).
ברק הצטרף לממשלה, קיבל תפקיד (גורל המדינה תלוי בו) והתחיל בפעולה. מהי הפעולה? ברור – את זה הוא עשה כל הזמן - המשך חיסול נכסי המדינה (קרקע, אוצרות טבע, אינטרסים ביטחוניים). כחלק מהמכלול הכללי הוא מנסה לחסל גם את הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון. מה, מדינת תל אביב לא מספיקה להם?
מהי הסיבה להתנהלות מוזרה זו? ברור – הכסף. יש הטוענים שברק מקורב (יותר נכון – בן חסותם) של הזוג קלינטון המושחת (אפילו בקנה מידה אמריקני). בנוסף, נציגי חברות הנפט וגז מהסביבה הקרובה ורחוקה מרחו את דרכו הפוליטית בכמות גדולה של מזומנים מכל קשת הצבעים. בתמורה הוא עושה את העבודה המלוכלכת בשבילם. דוגמה אחת מרבות – העברת שדה גז הנמצא מול חופים דרומיים של ארצנו לערפאת, וקבלת תרומה של חצי מיליון דולר למערכת בחירות
מאיש שמייצג את בריטיש גז – חברה שקיבלה זיכיון לפיתוח השדה.
וראש הממשלה? מפריח סיסמאות, נהנה מהתפקיד ובעצם, השלטון נמצא בידי אחרים; אבל הכסא יש – דיינו.
בקיצור, חלמאים יקרים, כשאתם הולכים להצביע ליכוד – תחשבו טוב מי יבצע את מדיניותו. קיים סיכוי גדול שזה יהיה האיש שאתם בכל הכוח מנסים למנוע שלטון ממנו. זוכרים את הביטוי אשרי האיש אשר במושב לצים לא ישב? בכל ההיסטוריה שלו, הליכוד דמה מאוד למושב לצים. ובין כל ראשי הממשלה שלו, היחיד שכמו סלע שמר על האינטרסים של המדינה היה
יצחק שמיר. הלוואי שיהיה לחלמאים עוד ראש ממשלה דומה לו.
על השחיתות בשני העשורים האחרונים מדינת החלמאים התברכה בממשלות שמכרו הכל בעד בצע כסף. זוכרים את אולמרט, הירשזון, ברק, שרון? לפי החשדות המיוחסים להם נוצר רושם שהם חילקו את העבודה כמו בארגונים המיועדים לפעולות אחרות – לכל אחד תפקיד מסוים. אצל החלמאים כל אחד ביצע חלק מהתפקיד הכללי – נחזור לדוגמת שדה הגז: ברק העביר אותו לערפאת (בעד חצי מיליון),
שרון גירש את האוכלוסיה היהודית מהחופים הסמוכים עבור לא מעט מיליונים (את הסכום האמיתי אף פעם לא נדע), ואולמרט כל הקדנציה שלו
לחץ על חתימת חוזים לקניית הגז (שהוא במקורו שייך לחלמאים). כמה הוא קיבל – לא ידוע.
לא הייתי כותב על זה לולא הלהיט החדש – סיפור הפרטת קרקעות המדינה. לפני הסיפור היה אפשר להגיד שביבי יכול לטעות או שאומץ גדול אין לו, אבל מושחת הוא לא. אחרי הסיפור כבר לא ידוע – הלהט שלו והלחץ בביצוע החקיקה גורמים לחשוב שמעורבים כאן כספים רבים, ואלה – של מי? אולי פטרודולרים, אולי סוחרי נדל"ן עשירים, אולי מקורות אחרים – אבל לא נהיה מופתעים אם יתגלה שחבר משפחה העביר לביבי כמה מיליונים למטרות צדקה.
