מדינת סדום נגד המאחזים

קשה למצוא אדם השונא את המתנחלים יותר מטליה ששון. אריאל שרון, שהכיר אותה היטב, שבר שיא עולמי של ציניות כשבחר דווקא בה לחבר דוח על המאחזים, בתקופה שגורלו היה נתון לחסדי אנשי השמאל המאכלסים בהמוניהם את הפרקליטות. ששון לא "איכזבה", והדוח שחיברה המציא מחדש את הגדרת חוקיות הבנייה ביו"ש והוביל לפסילתם של כ-100 "מאחזים"- אתרים שלא עמדו בהגדרות השרירותיות שזה עתה המציאה. אחד מחידושיה הוא שאתר שלא הושלמו בו כל הליכי התכנון עד תום, אינו חוקי. לפי ההיגיון הזה צריך היה להרוס את בית שמש, שהליכי התכנון שלה הסתיימו עשרות שנים לאחר הקמתה או את קיבוץ נגבה ועוד מאות ישובים - מאותה סיבה. חלק מהמאחזים אינם אלא שכונות של ישובים קיימים, וחלק ישובים לכל דבר. המדינה עודדה בעבר את הקמתם, סיפקה ומימנה את התשתיות והדרכים אליהם ומשרד השיכון אף בנה שכונות ברבים מהם, הכל כדי להתחכם כלפי האמריקנים שאסרו על הקמת ישובים חדשים. בניגוד למקובל בארץ, שם החלטה על תכנון ובנייה הינה מוניציפאלית בלבד, ביו"ש הונהג בכוונה מסע מכשולים בירוקרטי הדוק, הדורש שורת חתימות, כולל של שר הביטחון, לכל פעולת תכנון או ביניה. אתרים רבים כאלו זקוקים כעת רק לחתימה אחרונה זו, שאינה ניתנת. כזהו הישוב ברוכין שהביוב שלו מזהם את מקורות המים של גוש דן, כי יועץ משפטי עקום ראש סירב לחבר אותו לקו הביוב הקיים בטענה שהקו כולו עלול להפוך ל"בלתי חוקי". נגד שכונת היובל בעלי, שבה גר גם רס"ן רועי קליין ז"ל שזינק על רימון יד והציל את חייליו במלחמת לבנון, הוגשה עתירה לבג"צ ע"י 'שלום עכשיו'. והמדינה? במקום להשיב כי יושלמו תהליכי הרישוי, משתפת פעולה באופן קבוע עם עתירות השמאל ומכתיבה בכך את פסקי הדין. ההתקף הפתאומי של "שמירת חוק" מצד מדינת הבלגן וההפקרות הינו עלבון לאינטליגנציה, כי באלפי המאחזים הבלתי חוקיים הערביים בכל הארץ איש אינו נוגע, נגדם לא הוקמה ועדה עויינת, ולהיפך, בג"צ כפה על הממשלה לחבר מאחזים כאלו לתשתיות. התקשורת לא תזכיר לעולם כי כמו רועי קליין, רבים מהלוחמים והקצינים המעולים ביותר גרים דווקא במאחזים. כנראה שחלוציות אינה ניתנת להפרדה ותכונות אומץ לב ונתינה לכלל מובילות את בעליהן הן להתיישבות במקומות הקשים ביותר והן לשירות הצבאי התובעני ביותר. מסע ההרס שמכינה כעת הממשלה נגד המאחזים יוביל לעקירה וגירוש של עשרות רבות של קצינים ולוחמים בסדיר, קבע ומילואים, יחד עם אלפי אזרחים נוספים. המתיישבים נרדפים. משפטית - ע"י "המחלקה לתפקידים מיוחדים" במשרד המשפטים, מתן עדיפות חסרת פרופורציות בהפעלת המשטרה נגדם על חשבון מלחמה בפשע, אפליה בוטה באכיפת חוקי תכנון ובנייה, רצח אופי בתקשורת, משחק מכור בבג"צ, ונסיונות עקירה וגירוש אלימים. היחס למגזרים בישראל הינו בהתאם לנזק שציבור מסוים יכול לגרום ולא בהתאם לתרומתו. המתיישבים מתחילים להבין זאת והבנייה המתריסה במאחזים משולה לנהג החוצה צומת כשהרמזור האדום אינו מתחלף לעולם, ויותר מכך. מתפתח הלך רוח של זילזול בחוק וקרע מול מדינה מרושעת ואטומה שאינה מבינה כי אם הכל אסור – אז הכל מותר.