למען הגילוי הנאות, אני מגיע, כמו מרביתנו, ממשפחה בעלת שורשים ורקע דתי וחרדי מובהק. רבנים, למדנים מופלגים, חלקם מורי דרך של מוסר, צניעות ואמת. אני רואה את עצמי כאיש חופשי, מכל הבחינות, בוודאי בדרך בה אני בוחן את הציבור החרדי שדרך התנהלותו מעלה מחשבות נוגות על עתיד החברה בישראל.
משהו רע קורה כאן.
כאילו שהבלוף נגמר. וכל מה שלא עבד לנו, כל מה שהיה מודחק ולא טופל מהמון סיבות - פורץ ועולה על פני השטח.
רק אתמול קיבלנו את הנתונים המעידים על קריסתה המתמשכת של מערכת החינוך הממלכתית, את התרחקותם של קבוצות ההולכות וגדלות ממדינת ישראל. זהו תהליך שהחל זה מכבר ורק חולשת הדעת של המערכות הפוליטיות, שיטת הממשל, ובעיקר רדידותה עד אימה של ההנהגה הפוליטית, איפשרו לתהליך הזה להגיע לממדים מפחידים כאלו.
קבוצה קטנה וקיצונית של חרדים, שחלקם מתגוררים ברמת בית שמש וחלקם מתגוררים בירושלים - כולם מכחישים את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום חילונית ואזרחית. תראו את ההפגנות בירושלים, ותראו אותנו.
הנורא מכל, שמחשבות ותפישות באות בסוף גם לידי ביטוי מעשי. לראות את מאבקם של צעירי העדה החרדית על "קדושת השבת" ולהתפוצץ מכעס. איזה קדושה ואיזה נעליים? יש בדרך האלימה בה הם מנתצים את המרקם העדין, שכנראה איננו קיים הלכה למעשה ביניהם לבינינו - ואנחנו לא רצינו לראות ולדעת.
"אותו שידוך מהגיהנם של חרדיות ולאומנות" גורר את כלל החברה החרדית, גם המתונה והנורמטיבית אל התהום. אנחנו כבר נגיע ונצטרף אחר כך.
מה חשבתם? ש-20% מהציבור בישראל, ואני מצר על ההכללה, לא ימשכו את השאר איתם לאבדון? וזה נכון אגב גם למגזרים אחרים ההולכים ומתרחקים מתודעת השותפות וההשתתפות במדינה.
מדהים לגלות כי כולנו בסוף מהססים ומגמגמים, לפחות בהתחלה, מול גילויי אלימות ונחישות דתית או אידיאולוגית. זה נכון לגבי הכל - אלימות ברחובות ומשפחות הפשע, נוער הגבעות שלידו הקיצונים שבקיצונים נראים ילדים חביבים, גזענות ואטימות כלפי קבוצות שונות בחברה הישראלית ועוד. והפעם - הקיצוניות החרדית שמטרידה ומרגיזה ולא ממקום של שנאת הדת אגב, אלא ממקום של דאגה אמיתית.
אזלת ידה של המערכת הפוליטית להתמודד עם תהליכי עומק אלו, בוודאי שאיננה מוסיפה מקום לאופטימיות. אבל למה להרוס את החגיגה. מדונה עוד כאן... נמתין שתטוס ואז נחזור לשבור את הראש בבעיות הקיומיות שלנו.
