מדיניותו של מר נתניהו להתל באמריקנים ובאירופים כנראה מגיעה לצומת קריטית: אין יותר שפנים שניתן להוציא מן הכובע כדי להקל על הלחץ הכבד ביותר המופעל על ראש הממשלה, הן מבית והן מחוצה לו. הדיווחים על מרד בליכוד הם גוזמאות שחוקות שנועדו להפחיד או לעשות רושם על האמריקנים והאירופים. בליכוד לא יהיה מרד כי אין מי שיעשה זאת. אין מאחורי השרים המוגדרים "מנהיגים פוטנציאליים" של מרד שום גדודים המוכנים להקריב את עצמם. גם חברי הכנסת, המנסים להוביל מדיניות יותר "לאומית", חסרי כל כוח פוליטי אמיתי. החלטות מר נתניהו תעבורנה, גם אם חברי הכנסת מן השורות האחוריות יזכו לכותרת בעיתון בגלל התנגדותם. הבעיה הגדולה ביותר של מר נתניהו היא המפלגות המרכיבות את הקואליציה, להוציא כמובן את מפלגת העבודה שתמיד תמצא את הנוסחה איך להסביר לציבור מדוע היא נשארת בקואליציה. היא תיעזר בכישרון הלשוני של מנהיגה ובמשפט המחץ "זה לא הזמן לדיבורים".
ראש הממשלה נמצא בין הפטיש לסדן ועליו להחליט בין שתי רעות: או שיימחץ על-ידי ארה"ב ואירופה, או על-ידי הקואליציה שלו. זו הדילמה הגדולה של מר נתניהו. בהחלטתו לאיזה מן הצדדים להתמסר, הוא יקבע את עתידה של ישראל וממשלתו.
על-פי הדיווחים המתקבלים ממקורות אמריקנים ואירופים, מר נתניהו הסכים עקרונית להקפאת ההתנחלויות תמורת חידוש המשא-ומתן עם הפלשתינים. אנשים המקורבים לנשיא אובמה אינם מסתירים כלל את העובדה שבשיחות שהתנהלו בין שני הצדדים הוסכם על הקפאת ההתנחלויות. הצהרותיו של ראש הממשלה על הפשרה-הקפאה נועדו למטרות פנים ישראליות ולא יותר מכך. המשך מהלכיו של מר נתניהו יוכיחו לאן פניו מועדות.
רגליים קרות לביבי? הציבור הישראלי אינו אוהב להזכיר שוב ושוב את התלות הישראלית באמריקה ובאירופה, אך גם אם מתעלמים ממנה, היא לא תיעלם מעצמה. ביטחונית וכלכלית ישראל תלויה בשני הגורמים תלות כמעט מוחלטת. בהחלט ניתן לשחק אותה ולהראות לעולם שישראל היא מדינה עצמאית והיא עושה רק מה שהיא רוצה, אך ראוי להזכיר לכולם שלכל מהלך יש צדדים שונים.
הסוגייה הקשה ביותר העומדת בפתחה של ישראל היא הסוגייה האירנית המאיימת על עצם קיומה של ישראל כמדינה. אף על-פי שאין ודאות כלל שיש קשר הדוק בין תהליך השלום בין ישראל לבין הפלשתינים לבין הסוגייה האירנית, ממשל אובמה מתעקש שכן, וכך כמובן גם האירופים. ראש הממשלה שמע זאת היטב בביקוריו בארה"ב ובאירופה כאשר המנהיגים עמם נפגש לא נרתעו מלומר זאת בריש גלי, בפני כל מצלמת טלוויזיה. גם הנשיא אובמה הבהיר בצורה חדה וברורה מהי עמדתו. לכן, ראש הממשלה חייב להחליט לאן הוא מוביל את ישראל: המשך הבנייה בהתנחלויות או התנגשות עם ארה"ב ואירופה.
ראוי לבחון, אם כן, את המחיר של כל אחת מן החלופות. נדמה שהרעה משמעותית ביחסים בין ישראל לבין ארה"ב ואירופה תשפיע על חיינו בישראל בצורה מכרעת, החל מסכנות של חרם כלכלי וכלה בהתנגשות חזיתית בזירה הבינלאומית.
מאידך-גיסא, מהלכים שירצו את ארה"ב ואירופה עלולים להביא להפלת ממשלת נתניהו הנוכחית. יחד עם זאת, אין זה מופרך שמר נתניהו יוכל להרכיב קואליציה אחרת, פחות נוחה לו מבחינה אידיאולוגית, אך היא תשאיר אותו ראש ממשלה. לא אטעה אם אומר שלמר נתניהו חשוב ביותר להישאר ראש ממשלה ושיקול זה הוא ודאי מכריע בכל מהלכיו.
ניתן להעריך שבסתר לבו מר נתניהו החליט מה לעשות: להיענות לאמריקנים ולאירופים. הבעיה שלו היא איך לתמרן בין מרכיבי הקואליציה הנוכחית. ניתן להעריך שמר נתניהו בטוח למדי שבליכוד לא יקרה שום דבר מרעיש. סביר להניח שאנשי ראש הממשלה מגששים בזירה הפוליטית ומנסים להגיע לתובנות ברורות יותר.
בקרוב מאוד נדע כולנו אם ראש הממשלה יהיה מוכן ללכת עד הסוף או שברגע האחרון יקבל רגליים קרות.
