מעין הס-אשכנזי חקר את ההגירה הערבית לשרון ואלו עיקרי ממצאיו:
על-פי נתונים של ממשלת המנדט גדל היישוב הערבי בשרון ביותר מפי שלושה, מכ-10,000 לכ-30,000 איש, והיה גידול משמעותי בריבוי הטבעי. אצל המוסלמים - מ-10 ילדים לכל 1,000 נפש ל-29.1 ילדים ל-1,000 נפש.
בדיקה של גידול האוכלוסין באזור השרון הביאה את מעין למסקנה שהיה פער בין נתוני שיעורי הריבוי הטבעי הערבי הארצי ובין אזור השרון. באזור השרון ההגירה תרמה תרומה משמעותית לגידול האוכלוסין.
גורמי ההגירה הגורם הראשון: ייבוש ביצות השרון. הקק"ל, בשיתוף פעולה עם מחלקת הבריאות המנדטורית, החלו בראשית שנות ה-1920 בייבוש ביצות בשרון. ייבוש הביצות ריסן את מחלת המלריה והביא לירידה בתמותה בקרב ערביי האזור. כמו-כן, ייבוש הביצות סיפק תעסוקה למאות פועלים, וערבים הגיעו מארצות ערב לעבוד בייבוש הביצות - והתיישבו באזור.
הגורם השני: פיתוח הפרדסנות. הנטיעה והטיפול בעצים ובפרי יצרו מקומות תעסוקה, ומשכו לאזור ערבים מארצות ערב. שטחי הפרדסים בשרון גדלו מ-70,000 דונם ב-1931 ל-128,000 דונם ב-1946.
הגורם השלישי: בניית היישובים היהודיים בנימינה, כפר סבא, רעננה, הרצליה, רמת השרון ועוד - העבודה בבניין יצרה מאות מקומות עבודה שמשכו לאזור ערבים מארצות ערב.
הגורם הרביעי: קידוחים, שסיפקו מים בשפע והגדילו את כושר הקליטה של האזור ואת יבולי החקלאות.
כוח העבודה בשרון היה מורכב מהפלאחים בשרון - שמצבם הכלכלי הוחמר בשנים 1932-1926 בשל מגיפה בבקר, מיעוט גשמים, ירידת מחירי התוצרת החקלאית ומכת ארבה; מבדווים - רסיסי שבטים בדווים מהנגב, מסיני ומעבר הירדן השתלבו בעבודות הפיתוח בשרון והתיישבו במקום; ומחורנים - בסוף שנות ה-1920 הגיעו לארץ, וגם לשרון, בין 30,000 ל-35,000 פועלים מהחורן בדרום סוריה.
10 שנים לאחר הקמת שלטון המנדט כבר גדלה האוכלוסיה הערבית באזור השרון ב-50%.
בעקבות המרד הערבי, בשנים 1939-1936, הגיעו להרי השומרון לוחמים ערביים מהארצות השכנות, ולאחר דיכוי המרד הם השתקעו בשומרון.
מלחמת העולם השנייה פגעה בענף הפרדסנות, בשל הפסקת ייצוא התפוזים לאירופה. אבל הצבא הבריטי סיפק תעסוקה לערביי השרון בהקמת מחנות, באחזקתם, ובאספקת מזון ותוצרת חקלאית. הביקוש הביא להגירה ערבית מארצות ערב, והבריטים הביאו פועלים ערבים ממצרים שהתיישבו ליד כפר צור מדרום לנתניה. באום חאלד ליד נתניה התיישבו בדווים, מצרים וחורנים שעבדו במחנות הבריטיים ובענף התעשיה. כמו-כן החלו לרדת כפריים מהאזור ההררי ולהקים יישובים בשרון.
פיתוחה של תל אביב בשנות ה-1940-1930 לכיוון שיח' מונס, הביא להגירה לכפר. מספר תושבי שיח' מונס גדל מ-664 ב-1922, ל-1,930 ב-1944. רבים מהתושבים החדשים היו בדווים שהגיעו מחו"ל והשתלבו בעבודות הבניין ובהובלת זיפזיף ובתעשיה. רבים מתושבי הכפר סיפקו תוצרת חקלאית לשווקים בתל אביב.
לסיכום: ההתיישבות היהודית בשרון ופעולות הפיתוח של ממשלת המנדט, הביאו לחיסול המלריה ולהקמת שירותים רפואיים, שצמצמו את שיעורי התמותה של תינוקות ומבוגרים ערבים, והעלו את תוחלת החיים. כמו-כן, נוצר שפע של מקומות עבודה בענפים שונים, שמשכו לשרון ערבים ובדווים מארצות ערב. מצרים הייתה מקור חשוב למהגרים. בתקופת המלחמה תרם הצבא הבריטי ליצירת מקומות עבודה ולהגדלת הביקוש לתוצרת חקלאית. מקורות הפרנסה הביאו לגידול האוכלוסיה הערבית בשרון מכ-10,000 לכ-30,000 - תוך 30 שנה.
