איך לעבור את ארוחת החג בשלום

החגים בפתח וכולם במתח. משפט ידוע, נכון? אבל ממה בעצם נוצר המתח? ממה אנחנו פוחדות? אני אעלה השערה ותגידו לי אם אני פוגעת, טוב? אנחנו פוחדות מאותם משפטים מעצבנים שייזרקו לחלל החדר תוך כדי הארוחה; אנחנו פוחדות מכך ששוב פעם רק אני אטרח ואכין את ארוחת החג ומהכעס שיתלווה לכך; אנחנו פוחדות מכך ששוב ניעלב מחמותנו שמעדיפה את הילדים של הבת על פני הילדים של הבן (שבמקרה הוא הבעל שלנו), ואיך כל הארוחה היא תשחק רק איתם ולא עם שלנו (שלא לדבר על המתנות היותר יפות שהם יקבלו); אנחנו פוחדות ששוב פעם הוא ישכח לקנות לי מתנה ושוב פעם אני איעלב וכדומה וכדומה... אז מה עושים? קודם כל עומדים מול הראי ואומרים בחיוך: "השנה אני לא אתעצבן ו/או איעלב ו/או אכעס ו/או אתרגז על-אף אחד מבני המשפחה". הדרך הראשונה להשגת יעדים היא הצבת המטרה וזו המטרה שלנו, בנות, לחג זה - השנה אנחנו נהנות!!! אחרי שהצבנו את המטרה ואנחנו חדורות מוטיבציה לעמוד בה, להלן תרגיל נפלא שיעזור לנו ליישם מטרה זו. מטרת התרגיל היא לצמצם את תגובת ההיעלבות/הכעס שלנו עד כדי שלא תהא קיימת כלל. ואיך עושים זאת? נותנים פרשנות אחרת לאירוע. לדוגמא - אכן הגעת לארוחת החג ואכן חמותך שיחקה והתלהבה הרבה יותר מהילדים של גיסתך (שהיא במקרה הבת שלה) מאשר משלך. את, כמובן, נעלבת, כעסת, רתחת ואמרת לבעלך שבשום פנים ואופן לא חוזרים לכאן שנה הבאה... נשמע מוכר? אז בואי נראה איך אפשר אחרת - המטרה היא להבחין בין עובדות לפרשנות. בדרך-כלל אנו מתנהגים באופן בו אירוע גורר תגובה כאשר אנו, למעשה, מדלגים על שלב הפרשנות והרגש. המדובר בתגובה אוטומטית. בשביל לשנות תגובה אוטומטית צריכים לעבור תהליך. להלן ניתוח הדוגמה דלעיל:

• האירוע - חמותך שיחקה עם הילדים של גיסתך.

• הפרשנות - היא מעדיפה את ילדיה על פני שלך.

• הרגש - נעלבת? כעסת?

• התגובה - הודעת לבעלך שבשום אופן אנו לא באים שנה הבאה (ותוך כדי גם נהרסה לך כל הארוחה...).

האם היית יכולה לפרש אחרת את האירוע? האם יכולה להיות סיבה לכך שחמותך משחקת קצת יותר עם ילדיה של בתה? האם ייתכן שהיא מתראה איתם הרבה יותר מאשר עם ילדייך כי בתה וילדיה מבקרים אותה במהלך השבוע ואת לא? האם ייתכן כי גיסתך מבקשת הרבה יותר עזרה לעומתך וכך חמותך מוצאת עצמה שומרת על ילדיה של גיסתך הרבה יותר מעל שלך, ובדרך הטבע מתקרבת אליהם יותר? האם את בוחרת לראות רק כשהיא לא משחקת עם ילדייך, ולא כשהיא כן? האם לחמותך הייתה כוונה להעליב? פרשנות אחרת לאותו אירוע בדיוק גוררת אחריה רגש אחר ותגובה אחרת. כך, לדוגמא, אם למשחקה של חמותך עם ילדיה של גיסתך תתני פרשנות אחרת, מאשר היא מעדיפה את ילדיה על-פני שלך (לדוגמא: היא רגילה אליהם יותר, היא רואה אותם יותר ולפיכך, אך טבעי הוא שהיא חשה קשורה אליהם יותר) - כל הרגשתך תשתנה, לפתע לא תחושי עלבון ולא כעס, וכל תגובתך תהיה שונה... ישמי תרגיל זה כל אימת שאת נעלבת/נפגעת/כועסת על מישהו, ואני מבטיחה לך חג שמח נטול היעלבויות וכעסים מיותרים.