אב ובנו נפלו בקרב

נפילתו של טייס חיל האוויר אסף רמון בעת אימון קרב במטוס F16 "נץ", הדגם שהטיס אביו המנוח אילן רמון בטייסת שהפציצה את הכור האטומי בעירק, העלתה אצלי זיכרונות ממשפחה אחרת של חיל האוויר שפקד אותה אסון כפול במתכונת קצת שונה. לצערי הרב, הייתה לי מעורבות אישית בפרשה כאובה זו שלא חדלה להטריד את מנוחתי עד עצם היום הזה. גיבורי סיפורי המצמרר הם טייס חיל האוויר מעוז פורז ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפורים 1973 ובנו ניר פורז ז"ל, קצין מצטיין בסיירת מטכ"ל, שנפל למעלה מ-20 שנה לאחר מכן במבצע חילוץ של החייל נחשון וקסמן שנחטף בידי החמאס מעבר לקו הירוק. מדינה באופוריה את האב מעוז הכרתי ערב מלחמת ששת הימים בשעה ששימשתי ככתב צבאי בחיל האוויר, נעתי בבסיסי חיל האוויר, ראיינתי טייסים ומפקדים, והעליתי את רשמיי על הכתב בביטאון חיל האוויר. במלחמת ששת הימים נצמדתי אל כמה טייסים שמשכו את תשומת לבי. אחד מהם היה מעוז. היו לנו כמה שיחות לפני ואחרי הגיחות הקרביות שלו בסיני. גיליתי עניין מיוחד בנושא היעדר הפחד בהיותך בתא של מטוס קרב, כשעל הטייס מוטל לנהל בעת ובעונה אחת קרבות אוויר ולהפציץ מטרות מול מטווח של טילים. אבל הפעם היה מדובר במלחמה קצרה שבה חיסל חיל האוויר הישראלי ביום אחד את חיל האוויר המצרי. אחר-כך ניהל חיל האוויר קרבות אוויר קלים יחסית בירדן ובסוריה. כמה טייסים נפלו. אחרי המלחמה פרצה אופוריה במדינה. ברוב עוונותיי נתתי לכך ביטוי בספרי "היום הקצר ביותר", שהיה אחד מאלבומי הניצחון ומעולם לא הייתה עליו גאוותי. בספר הופיע, למרבה הצער, צילום משותף של מעוז ושלי, פניו לא הוסתרו ושמו המלא לא נמחק על-ידי הצנזורה שלא גילתה את הערנות הדרושה. "עוניתי, אבל אני לא כועס" זמן-מה אחרי מלחמת ששת הימים, השתחרר מעוז משירותו בחיל האוויר, הצטרף ל"אל-על" והפך לטייס אזרחי. בהזדמנות מסוימת, כאשר טסתי פעם לארה"ב, שמעתי את קולו של מעוז מברך את הנוסעים. לא התאפקתי וכעבור שעה קצרה לחצתי את ידו בקופיט של הטייס. משום-מה נראה היה לי, שהגישה לשם הייתה קלה מדי. ואמנם זמן-מה לאחר מכן נחטף באוויר מטוס אל-על, שהיה בדרכו לפריס, על-ידי מחלבים והונחת באלג'יר. קברניט המטוס היה עודד אברבנאל. טייס המשנה היה מעוז פורז. כאשר פורסם שמו של מעוז פורז הייתה לי תחושה לא טובה. לא היה לי לכך הסבר מניח את הדעת. חלפו כמה ימים מורטי עצבים עד שהמטוס וצוותו שוחררו. באופן מפתיע קיבלתי באחד הימים שיחת טלפון ממעוז שביקש להיפגש. במהלך הפגישה אמר: "רציתי לגלות לך שאנשי הביטחון באלג'יר חקרו אותי על עברי. מכרתי להם סיפור על עברי כביכול בגדנ"ע אוויר, ואז הם שלפו את ספרך והציגו בפניי את הצילום המשותף שלנו וציטטו את פעילותי הקרבית בחיל האוויר. כתוצאה מכך עברתי מסכת של עינויים, אבל אני לא כועס עליך, האשם לא בך". למרות הערתו חשתי רגשי אשם, נשבעתי לעצמי לא לכתוב יותר שמות של טייסים קרביים פעילים ולא לפרסם את צילומיהם הגלויים. זו הייתה למעשה מאז גם המדיניות של חיל האוויר. האב באוויר, הבן בסיירת פגישתנו האחרונה הייתה במלחמת יום הכיפורים, שעה קלה לפני שהמריא מבסיס חצור לרמת הגולן לטיסת ההפצצה האחרונה שלו, שממנה לא חזר. בשעת נפילתו של אביו, היה ניר עולל בן שנתיים וחצי. ניר התגייס לסיירת מטכ"ל בשנת 1989. כעבור חמש שנים נפל בקרב בעל אופי ייחודי. על נסיבות נפילתו נכתב בויקיפידיה: "ביום שישי ה-14 באוקטובר 1994 נודע לשירות הביטחון הכללי כי נחשון וקסמן, חייל צה"ל שנחטף שישה ימים קודם לכן, נמצא בביר נבאללה שמצפון לירושלים. ראשי מערכת הביטחון החליטו על פעולת חילוץ. בעת החטיפה היה פורז בחופשה לקראת שחרורו מצה"ל. הוא נקרא מחופשתו ומונה למפקד הכוח שיפרוץ לבית. לאחר שאומתו הפרטים שהתקבלו מהנהג הפלשתיני שהסיע את נחשון וקסמן הוחלט לפרוץ לבית. לאחר רדת החשיכה, בשעה 19:15, ניסה הכוח לפרוץ לבית החד-קומתי מכמה מקומות באמצעות פיצוץ דלתות הברזל. המחבלים ירו בוקסמן למוות עם הישמע הפיצוץ. כאשר נכנס פורז לבית בראש חייליו ירו לעברו המחבלים והרגוהו. על פעולת החילוץ זכה ניר פורז בצל"ש הרמטכ"ל לאחר מותו". שעה קלה אחרי הלווייתו של אסף רמון, רואיינה מתי פורז האלמנה והאם השכולה בטלוויזיה ונשאלה לתחושתה. היא אמרה: "מנעתי מבני להיות טייס בגלל נפילת אביו, אבל הוא נפל בסיירת". הכל שאלה של גורל.