כאשר בריטי בוחר במפלגת הלייבור, והיא אכן עולה לשלטון, עולה הבריטי על יצועו בתחושה טובה - הרי בסופו של יום הוא שלח את נציגיו לפרלמנט והם ייצגו נאמנה את אשר ביקש. לא כך המצב בישראל. איש ימין, שעולה על יצועו בתום יום בחירות שבו הימין מקבל רוב ברור ואילו מפלגה כמו "מרצ-יחד" מגרדת בקושי שלושה מנדטים, הולך לישון בתחושה קשה.
כבר יותר משבע שנים נבחר הליכוד לראשות הממשלה, אלא שבפעם הראשונה
אריאל שרון ביצע מחטף והעניק לעולם את קדימה (שהוליכה אותנו רק אחורה) ואת אולמרט. ובפעם השנייה, כאשר עולה הימין, פתאום מתברר שראש הממשלה החליט להתחפש לשולמית אלוני. ואז בא חבר הכנסת הנכבד אבשלום וילן ומציע מעל גבי דפי "ישראל היום" משהו מהפכני באמת -
משאל עם - בו כל עם (הערבי והישראלי) יחליט על גורלו ויקבע האם ה"שלום" שבפתח יזכה לשבט או לחסד.
מקוממת במיוחד ההתנשאות הפטרונית של וילן בהצעה זו. נתחיל מהעובדה שהוא משווה בין "החוטובלים והפורתים" בממשלתו של נתניהו (חברי הכנסת
ציפי חוטובלי ו
חנן פורת, אנשים משכמם ומעלה שעשו, עושים ויעשו למען מדינת ישראל ורווחתה) ל"חוטובלים ולפורתים" בממשלתו של מחמוד עבאס, היינו - רב המרצחים הניה וחבריו לחמאס, כגורמים שיטרפדו את הסכם השלום עליו חולם וילן כבר למעלה מעשור, משום-מה, ללא תוצאות.
הצעתו של וילן הייתה זוכה לקיתונות של בוז אלמלא הייתה יותר ממקוממת, שכן קל מאוד להציע שייערך משאל עם, אבל האם מר וילן יכול לנחש האם מישהו יקרא בכלל את ההסכם המתגבש לשלום לפני שיצביע? כיצד יביאו את ההסכם לציבור? ויותר מזה, כיצד יציגו אותו?
השאלה האחרונה מפחידה במיוחד, כיוון שיש לנו ניסיון רע עם הצגת הסכמים. גם אוסלו הוצג כפריצת דרך והביא יותר הרוגים מששיערו רבין, פרס וביילין ביחד. בנוסף לרשום מעלה, עם ישראל הוא עם בריא וככזה - הוא הלך לבחירות והצביע את מה שהצביע. רבין לא חשב על משאל עם בהסכמי אוסלו, הוא אישר אותם על חודם של קולות הערבים בממשלתו, מישהו חשב שצריך אחרת?
כאשר אני בוחר בליכוד, באיחוד הלאומי ובמפד"ל, אני מצפה מהם שישמרו על ארץ ישראל כפי שהובטח במצע מפלגותיהם, ואז לא תהיינה בעיות כמו משאל עם. הרי הכל כתוב במצע ולאורו יש ללכת. רעיונות כאלה אין להם ערך ולמעשה, הם מורידים אחריות מהממשלה. מה יעשה מר וילן לאחר שה"שלום" שלו לא יאושר? הוא יוכל לומר שצריך להחליף את העם? הוא יוכל להמשיך במשא-ומתן?
כאשר העם נותן את אמונו במנהיגיו חזקה עליהם שיעשו את עבודתם נאמנה למצע המפלגה איתה נכנסו לכנסת. אומנם נכון שזה יכול לקרות רק באוטופיה, שאולי המצע יהיה בדיוק, אבל כאן לפחות ניתן לקוות כי כאשר נבחר הימין, נקבל מדיניות ימנית. כך לפחות אני מקווה, רק כדי שאוכל לישון טוב כמעט כמו הבריטי ההוא.
