מערכת החינוך במדינת ישראל הולכת בכיוון הנכון כלפי מטה זה זמן רב. החינוך במדינת ישראל מידרדר זה שנים רבות, כאשר כל מה שנעשה במשך השנים זה לא ניסיון אמיתי להתמודד עם הבעיה אלא פתרונות של הונאה עצמית וניסיונות לסדר שתיראה טוב. זה התחיל בשינויים ובהתאמות של בחינות הבגרות כך שיותר ויותר תלמידים יצליחו בבחינות. לא תוספת שעות הוראה, לא שיפור שיטות הוראה, לא הכשרה נכונה של מורים והכנתם להוראה נכונה לקראת הוראה בכיתה של תלמידים הניגשים לבחינות בגרות. הכל נעשה בלהקל, בלסדר, בלהתאים, במקום להכין את המערכת ולשפרה, כך רמת ההוראה יורדת בכל שנה, רמת ההוראה מידרדרת, כך לא מקבלים מדענים ותלמידים אשר באמת מתאימים לקבלה לאוניברסיטה למקצועות המדעיים וההנדסיים.
בחינות הרמה המתקיימות בכל העולם, ושמערכת החינוך במדינת ישראל משתתפת בהן בכל שנה, בכלל מתבצעות תחת הונאה רבתי, אך ההונאה לא מצליחה - בכל שנה מיקומה של מערכת החינוך הישראלית יורד. בכל שנה אנו מגיעים למקומות שאפילו מדינות העולם השלישי עוקפות אותנו בקלות. בכל ההידרדרות הזאת אשם משרד החינוך, לא המורים, לא התלמידים, רק משרד החינוך. במקום ללמד את התלמידים, מערכת החינוך מפסיקה את ההוראה בכיתות הניגשות לבחינות ומלמדת ומכינה רק לבחינות, כך הולכת לה עוד שנת לימודים חשובה לטמיון. לא מלמדים את התלמידים כלום, רק מנסים ללמד אותם את הנושאים לבחינות וגם אז נכשלים.
לא זאת הדרך, לא זה הכיוון. בקרוב נשמע משר החינוך החדש, מר
גדעון סער: "אנו לא ניגשים יותר לבחינות הללו" - כך לא יתגלו מלוא הכישלון והעליבות של מערכת החינוך אשר בכל שנה מגיעה לעוד שיא בכשלונותיה הצורבים.
סער, חדל מדיבורים ומהבטחות מר גדעון סער, שר החינוך, אני מברך אותך לרגל קבלת אות אומ"ץ. זה כבוד גדול, אך הגיע הזמן בתיק אשר אתה ממונה עליו, לא רק לדבר, לא רק להצהיר הצהרות, לא רק לנאום - הגיע הזמן לעשות. רק הערה קטנה, כבוד השר, המנכ"ל שבחרת הוא מנכ"ל טוב, חכם, איש אשכולות, זה האדם אשר חיסל בגלל משנתו את החינוך המקצועי במדינת ישראל. הוא בעד חינוך אליטיסטי, גם אני כזה, אך לא כולם מסוגלים לכך, ללמוד רק עיוני, או לבגרות בלבד. יש לו מעלות רבות לשושני, אך הוא לא האיש המתאים, לדעתי, לתפקיד שיקום מערכת החינוך.
עכשיו נעבור, כבוד השר, לשיקום מערכת החינוך. לא די בדיבורים, לא די בתפיחות על הכתף, צריך לצאת לעבודה נכונה. למזלך, השרה
יולי תמיר עסקה בהצהרות ובנסיעה לסינגפור, שם מצאה את הבשורה של טיול על חשבון המדינה. חינוך בסינגפור, לא רק שלא מתאים למדינת ישראל, הוא רחוק מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. השרה
לימור לבנת, שנקראה בצדק צרת החינוך, לא הבינה היכן היא נמצאת. היא הביאה את מערכת החינוך למחוזות שהמערכת לא רוצה להיות בהם, דבר שהגברת יולי תמיר התמידה בדרכה להשריש בשורשים עמוקים באותם מחוזות עמוקים של כישלון צורב.
כבוד השר, אם תמשיך עם הדיבורים וההצהרות, אנו נשקע עוד יותר עמוק,
שמשון שושני לא יוציא אותנו מהמחוזות הללו ובעוד כמה שנים לא נסבול רק ממצוקת רופאים, אנו נגיע בכל התחומים לרמת החינוך בזימבבווה או בזאיר, במקרה הגרוע יותר, לרמת החינוך כפי שמגיע לדלותו העלובה ברפובליקה המרכז אפריקנית. אתה לא רחוק משם, תשכח מיתרונות טכנולוגיים, תשכח מפערים ברמת כוח-אדם מול המדינות הסובבות אותנו, אלו חלפו על פנינו מזמן, אנו אולי נעמוד בפערים מול טוגו או מול גינאה ביסאו.
על כן, תפסיק לפזר הבטחות, תפסיק לדבר, תפסיק להבטיח ותתחיל לעשות. תתחיל לפעול. הדבר הראשון בו עליך להתחיל הוא ניקיון האורוות במשרדך. כפי שכתב אחד העם: "לא זאת הדרך". תתחיל לבדוק, תתחיל ללמוד, אך כפי שכתב אחד העם: "חיקוי מתוך תחרות ולא חיקוי מתוך התבוללות", כלומר - תלמד מאחרים ואז תפתח את הטוב מכל אחד ותיצור לך מערכת טובה יותר.
