במאזן הקולינרי של השנה החולפת יש קומץ-מסעדות בלבד שעשויות היו ליטול חלק בתחרות על הבכורה, אילו אכן נערכה. מלבד המיתון, שעשה שמות בלא מעטות מהן ושאת חלקן אפילו מחק מן המפה, לא עלה בידי מרבית אלה, שבכל זאת שרדו, לשמור על רמה קולינרית נאותה.
כחובבי מסעדות מושבעים, החלטנו להעניק הפעם את הציון לשבח ל"הרברט סמואל" (רחוב קויפמן 6) שבטיילת התל אביבית. רק שף יצירתי כמו יונתן רושפלד, המופקד על המטבח שלה, עשוי לתמרן, בהצלחה כה מרובה, בין צוק העיתים האכזר לבין גסטרונומיה לשמה, מבלי שזו תינזק כהוא זה מן המציאות האפורה.
הקוריקולום הקולינרי העשיר כל כך של רושפלד אינו זקוק לחיזוקים. כשף השוחה כדג במים, שניחן בכישרון היצירתיות הקולינרית, הוא השכיל לא רק לשמר את הרמה הגסטרונומית הגבוהה של "הרברט סמואל", אלא אפילו להשביח אותה. דליקטסים מוטסים מברטני שבצרפת, בישול של הרגע, ומעל לכל חושים מפותחים כל כך לטעם משובח - הם, ללא ספק, סוד הצלחתו הגדולה.
ביקור, בפעם המי-יודע-כמה ב"הרברט סמואל", זימן לנו גם הפעם חוויה קולינרית בלתי-נשכחת: חגיגה של ניחוחות-בישול והנאה של חדרי הבטן.
הנצחה מופלאה סלסלה, גדושת לחם נימוח וחם, עטור כולו באגוזים, הוגשה לשולחננו כספתח בידיה האמונות של מלצרית אדיבה. צלחת זיתים טבולים ביין וממרח כתוש מהם היו מעדן בפני עצמו. כיוון שטעמנו מן הכבודה הזאת בלהיטות יתרה וחסרת-שליטה, נאלצנו לוותר על-מנת הפתיחה ועברנו היישר לעיקרית: צלעות של טלה לבן עם אפונים עדינים ותפודים אפויים בתנור - אורגזמה קולינרית של ממש. ניחוחות הבשר הריחניים לא הותירו לנו ברירה אלא למצמץ את הצלעות עד תום. בקבוק סודה גדול שטף באחת את כל הכבודה שבאה לקירבנו.
הקינוח - צלחת גדושה בפירות טרופיים, עם שלושה כדורי-גלידה, בטעמים של אמרנו ומנגו - היה להילולה בפני עצמה. קפה האספרסו הדומיננטי חזר והעמיד אותנו על הרגליים מחלום הקולינריה העמוק שבו שקענו.
פרזיולוגיה או סופרלטיבים? לא מיניה ולא מקצתיה. זו פשוט האמת לאמיתה, ללא כחל ושרק. על הארוחה לשניים התבקשנו לשלם 355 שקל, ועם תוספת של 45 שקלים עיגלנו את המחיר, על שרות אדיב וקשוב, ל-400 שקל. ובינתיים יכול הנציב הבריטי, הרברט סמואל, שעל שמו קרויה המסעדה, להתהפך בשקט בקברו ולהודות לאל שבמרומים על שזכה להנציח את שמו בדרך מופלאה שכזאת.
