חולים הסובלים מסחרחורת עוברים בירור מקיף במרפאות אף אוזן וגרון, או בירור תוך כדי אישפוז בבית החולים. במידה שנשלל קיומה של מחלה קשה המחייבת התערבות כירורגית, ישנו סיכוי גדול שהחולה ישמע מהצוות הרפואי המלצות בנוסח: "אין טיפול", או "עליך ללמוד לחיות עם המצב".
באופן טבעי, המלצה כזו תגרום תסכול רב לחולה ובמקרים רבים - להחמרה בסימפטומים של המחלה. השאלה בה נעסוק במאמר זה, היא
האם ישנה דרך שבאמצעותה החולה יכול להתמודד עם סחרחורת למרות ההמלצות הפסימיות? ד"ר שמש זכריה (M.D.) מבית החולים הדסה עין כרם יתאר בקצרה את האפשרויות הנפוצות:
קיימת רשימה ארוכה של גורמים לסחרחורת. במידה שלא נמצאה דרך לטפל בגורם, ישנן מעט אפשרויות טיפוליות:
(1) פיזיותרפיה שמטרתה להרגיל את החולה ל"תנועת הקריסטלים באיבר שווי המשקל" באוזן הפנימית.
(2) תרופה בשם בטאסרק או בטיסטין.
(3) תרופות הרגעה.
(4) טיפול בסחרחורת באמצעות איזון מטבולי שמטרתו לאפשר למנגנוני הריפוי של הגוף לשקם את הנזק.
השאלות הרלוונטיות הן: האם חולה שלא טופל או חולה שהטיפול לא הועיל לו יכול להתמודד עם התקפי הסחרחורת שלו, או שמא הדבר בלתי אפשרי? במידה שהחולה מפתח חרדה או פחד בנוסף לסחרחורת, האם כדאי לטפל בחרדה/פחד, או שעדיף להשאיר את המצב הקיים?
ראשית, יש להבחין בין פחד לחרדה. פחד הוא מצב בו מתקיים איום ממשי על החיים או על הבריאות. לדוגמא: אדם רודף אחרי אדם אחר כשסכין בידו במטרה להזיק לו, אזי הנרדף סובל מפחד משום שמדובר באיום ממשי על חייו. להבדיל, כאשר אדם מרגיש פחד עם כל הסימנים הנלווים: הזעה, דופק מואץ, תחושת דחק, קוצר נשימה וכדומה, אך אין רודף – זו חרדה.
האם סחרחורת דומה לרודף או שיש להתייחס אליה כאל דמיונו של החולה? בהיעדר ממצאים בבדיקות אובייקטיביות, יהיו רופאים שיגידו שהם מטילים ספק בטענה שהחולה סובל מסחרחורת.
חשוב לזכור שלסחרחורות ישנן דרגות שונות של עוצמה. כאשר מדובר בעוצמה רבה ישנה סכנת נפילה. זו סכנה ממשית ובגיל גבוה יש סיכוי לחבלה בעצמות, שהידועה בהן היא שבר בצוואר הירך. מבחינתי, הפסיכולוגיה של החולה לא קשורה לסכנת הנפילה. חולים עם רמת חרדה גבוהה וחולים עם רמת חרדה נמוכה נופלים באותה השכיחות.
הפרמטרים הקובעים הם מידת הפתאומיות של ההתקף, עוצמת ההתקף, משך ההתקף והמיקום של החולה. אם החולה נמצא במיטה, או שהחולה נתמך על-ידי אדם שנמצא לידו ויודע על הסכנה, סביר שהוא לא יינזק. לעומת זאת, אדם בודד, אדם שאין לו על מה להישען משום שאין מעקה בסביבה, פועל שעובד בבניין ועומד על פיגום, או חולה שנפל על הרצפה ואין מי שיגיש לו עזרה – עלול להיחבל באופן משמעותי, להישאר נכה ואף למות.
העובדה שמדובר בסכנה ממשית מעידה שזהו פחד ולא חרדה. הפחד ממלא כאן תפקיד חיובי והוא מניעת חבלה פיסית. חולה שפיתח פחד מפני נפילה נזהר יותר מחולה שאיננו מפחד. פחד קיצוני יכול לשתק את החולה עד לרמה כזו שהוא לא יוכל לתפקד. משום כך, לצורך שיפור איכות החיים כדאי להפחית את הפחד, אך חשוב גם להשאיר חלק ממנו בתור מנגנון הגנה מפני נפילה, כל עוד המחלה פעילה.
- לקריאה נוספת על אודות סחרחורות מסוג ורטיגו או דיזינס והטיפול בהן לחץ כאן.
