"הדוח" משביו של גלעד שליט משמש את הלוחמה הפסיכולוגית של מי שסיפק את המידע למחברו, ובכל זאת היו צריכים לפרסמו. אכן, מוחדר בו לדעת הקהל המסר שאחמד ג'עברי רוצה שניחשף אליו, אולם בין השיטין ניתן גם ללמוד, כמה לחוץ החמאס להגיע לידי 'עסקה', וגם - איך האויב הטרוריסטי מעריך את הפרופיל הפסיכולוגי שלנו.
הסחיטה האמוציונאלית שקופה: "...בכל פעם שנמסר על קשיים במו"מ הידרדר מצב רוחו של שליט והוא שקע מחדש בדיכאון"; "...בכל פעם שנודע לשליט על כשלון נוסף בשיחות, מיעט לאכול, שנתו הייתה טרופה ומצבו הנפשי הירוד גרם לכך שנשקפה סכנה ממשית לחייו"; "...במארס 2009, במהלך סיבוב השיחות בקהיר, חל שיפור משמעותי במצבו הנפשי של שליט". כשהגיעו הידיעות "על סירובו של אולמרט לאשר את העסקה... חזר להתקפי חרדה ודיכאון עז... לא פסק מלבכות ולצעוק בהיסטריה".
התיאורים האלה נכונים בוודאי, המציאות אולי מחרידה עוד יותר וא-שאפעי עזר לזעקותיו של השבוי המעונה לבקוע אלינו מתוך כלאו. אולם לא מטוב ליבו חשף אותנו המרצח ג'עברי לייסורים האלה, כי אם מפני שכנראה מדינת הטרור זקוקה ל-'עסקה' מחמת מצוקותיה שלה. לעומת זאת, הדרך שבה בחרו לסחוט אותנו צריכה להדאיג אותנו, מפני שהיא מלמדת, איך אנו נראים בעיניהם ואולי גם - איך אנחנו באמת.
את כוחנו הפיסי החמאס בוודאי למד להעריך, ובמיוחד לאחר 'עופרת יצוקה'. לעומת זאת, הערכתו את הרוח המפעמת בנו היא בעליל נמוכה. שהרי לו חשש החמאס מזעם דעת הקהל הישראלית נוכח תיאורי ההשפלה וההתעללות בנער חסר הישע, היה מסתיר מאתנו את הזוועה. אבל הם אינם מצפים לתגובה מענישה וכואבת, בהכירם אותנו שאיננו נוקמים, כי אם מתמקחים. "לא בכל מחיר" מצהירים מנהיגינו, כלומר - יש מחיר. אולם לחברה שלא עברה שחיקה מוסרית, ניוון ערכים ועייפות רגשית יש אופציה אחרת - והיא, לגבות את המחיר מהם!
אולי לא ידענו שגלעד שליט הוחזק זמן קצר במרתפי בית החולים שיפא בעזה, אבל ידענו שצמרת החמאס התחבאה שם, ולא היינו מוכנים לשלם את מחיר תפיסתם; ולא את המחיר הבינלאומי של החזקת אסירי החמאס בתנאי סבל כשל גלעד ואת המחיר הכלכלי והמדיני של מצור ממשי על מדינת הטרור - מניעת חשמל, מים, אספקה, כסף. לשלם מחיר כדי לגבות
מהם מחיר - לכך לא הספיקו לנו סיוטי הלילה של הנער המעונה. מתוך נכות רגשית, פקפוק בצדקת הדרך ונטייה לראות גם את זווית הראייה של האויב נותני הטון אצלנו מתייחסים לזוועות הטרור ללא כעס, כאלו היו אסון טבע בלתי נמנע.
החמאס מחזיק בשליט כי הוא סבור שזה כדאי לו. אנו מצידנו איננו עושים דבר כדי שלא יהיה לו כך, מתוך שיקולי כדאיות "פרגמאטית" שלנו, שדבר אין להם עם גורלו של גלעד. חסרה לנו מנהיגות ערכית, מנהיגות של מידות.
הורי הנער והמפגינים למענו אינם אומרים לנו מה כוונתם: לשלם "כל מחיר", כולל הקרבנות העתידים להיטרף במלתעות מאות הזאבים שהם דורשים לשחרר, או - לגבות
מהם את כל המחיר?
עוד לא מאוחר לבחור בחלופה השנייה, עד שאחמד ג'עברי עוד יתחרט על חשיפת מסכת ייסוריו של גלעד שליט לסלימאן-א-שאפעי.