נוסחת פז לעשייה מדינית

מהי עשייה? מהי עשייה מדינית? מהי עשייה מדינית של ראש ממשלה בישראל? התשובה לכל השאלות האלה, כשהיא ניתנת בפי איש שמאל, או אליבא דפובלציסט (שמאלני) מצוי, היא אחת - נסיגה, פינוי יישובים, הסכמה למדינה פלשתינית ונסיגה לקווי 67'. אם זוהי העשייה כולה בעיני, למשל, יעל פז-מלמד (מעריב, 13.9.09), כי אז היא צודקת: ראש הממשלה השביעי יצחק שמיר "לא עשה" דבר בתקופת כהונתו. שמיר, כמי שראה מכאן (כלומר, מכס ראש הממשלה) אותם דברים שראה משם (יש, מסתבר, גם חיה כזאת), לא עשה בשש וחצי שנות כהונתו שום מהלך שנגד את מצפונו האידיאולוגי. הוא עמד מול כל הלחצים מבית ומחוץ ולא הסיג את ישראל מ"מ אחד. ראש הממשלה שמיר לא היה מוכן לנקוט אותה "עשייה" אומללה, שביצעו אחר-כך יורשיו בתפקיד: יצחק רבין ז"ל, אריאל שרון ואהוד אולמרט - לאמור, קבלת התכתיבים הערביים אם בהסכם אוסלו המסוכן ואם במהלך ההינתקות האסוני. שני מהלכים שהביאו עלינו אלימות ושפיכות דמים, אך לא קירבו אותנו כהוא-זה לשלום המיוחל. ומעניין, דווקא ראש הממשלה שקדם לשמיר, מנחם בגין ע"ה, שהסיג את ישראל מכל שטח סיני בהסכם השלום עם מצרים, חיזק תמיד את שמיר. בשיחותיהם הפרטיות שהתנהלו בדירה שברחוב צמח 1 בירושלים ב"אי-עשייתו", לאמור: באי-ויתוריו על שטח כלשהו משטחי יש"ע. שניהם הסכימו: על חלקי מולדת היסטורית (מה שאין כן חצי האי סיני) אין מוותרים, גם לא בהסכם שלום. אוטנומיה לפלשתינים - כן, ויתורים טריטוריאליים - לא ולא. געגועים למנהיג "אי-העשייה" של שמיר בתחום הטריטוריאלי לא החלישה את ישראל. נהפוך הוא: הן הערבים והן מדינות המערב למדו לכבד את האיש, להעריך את עמדתה האיתנה של ישראל בתקופתו. יתר על כן, הידיעה על עמדותיו הקשוחות של שמיר לא מנעה ממדינות ערב מלבוא אל שולחן המו"מ עימו, במדריד תחילה ובשיחות הדו-צדדיות לאחר מכן. "אי-העשייה" של שמיר הייתה עמדה של מדינאי אמיתי, מן הזן שאין לנו יותר, אף כי גברת פז-מלמד מייחסת לראש הממשלה נתניהו דפוס התנהגות דומה. יש אכן יסוד לתחושה, שבדברו על "שתי מדינות", כוונת נתניהו היא לאוטונומיה לפלשתינים בגירסה קרובה לזו של בגין ושמיר. שמיר האיש ש"לא עשה"? הצחקת אותנו, יעל פז-מלמד. שנות שמיר הן שנות העלייה הגדולה הן מברית המועצות לשעבר והן מאתיופיה. שנות שמיר הן שנות כינון היחסים עם 30 מדינות לפחות (בהן סין והודו). שנות שמיר הן שנות שיפור הכלכלה והגברת הצמיחה. שנות שמיר הן שנות השפל של אש"ף וכל ארגוני הטרור. שנות שמיר הן שנות הגברת הביטחון ושיקול הדעת יוצא-הדופן שהופעל במלחמת המפרץ. שנות שמיר הן חיזוק האחדות הפנימית. מעטות הן הדוגמאות לעשייה ברוכה ואמיתית שכזו ב-61 שנות המדינה. נכון, בדבר אחד לא הצטיין יצחק שמיר - בטיפוח יחסי ציבור לעשייתו. אבל זה באמת היה הדבר הכי פחות חשוב לאיש, או-טו-טו (י"ד חשוון) בן 94, שמזה 17 שנה איננו בשלטון. בפתח השנה החדשה, נאחל לעצמנו כי זו תהא שנת עוצמה מדינית-רוחנית. נקווה שראש הממשלה נתניהו - הגם שאיננו "סלע איתן" כיצחק שמיר - יגלה מנהיגות ומדינאות יהודית-ציונית אחראית וזהירה כדוגמתו. שיהיה יורש נאות למורשתו הציונית של יצחק שמיר, שלא הפובליציסטית הבכירה (שמאלנית, אלא מה?) ממעריב, אבל רבים בציבור, לעומתה, אינם מסתירים געגועם לשנותיו כמנהיג האומה.