לא ניתן לנתק את התפוררותה של מערכת החינוך במתכונתה הממלכתית-הריכוזית ואת צמיחתה תחתיה של מערכת חינוך מבוזרת ואינדיבידואלית הרבה יותר, מן ההקשר הרחב יותר של שינויים פוליטיים, כלכליים וחברתיים גלובליים. תופעה זו הינה במידה רבה פועל יוצא של התמוטטות ההסדרים החברתיים הסוציאל-דמוקרטיים כפי שהתגבשו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 ושל עליית גישות שמרניות וליברליות קלאסיות. הכוחות הפוליטיים הדמוקרטיים שנבחרו במערב, דוגמת מרגרט ת’אצר בבריטניה ורונלד רייגן בארה"ב, ובעקבותיהם גם כוחות פוליטיים אוטוקרטיים כמו דנג הסיאו פינג בסין, הובילו תהליכים של צמצום במעורבות המדינה במשק, הפרטה של שירותים ציבוריים, גידול התחרות, יוזמה ופתיחה של משקים סגורים לתחרות גלובלית, וזרימה חופשית של משאבים והון ממקום למקום. אחת התוצאות של אימוץ הגישה הליברלית הקלאסית ושל הכלכלה הקפיטליסטית הנובעת ממנה, היא יציאה של מאות מיליוני אנשים בעולם השלישי מעוני, ופריחה חסרת תקדים של מדינות מרובות אוכלוסין כמו סין והודו. כתוצאה מן הגידול בחירות הכלכלית, ניתן להתרשם במקומות אלה גם מהגידול המתון בחירות הפוליטית.
מכיוון שלחינוך תפקיד חשוב בהכשרת עובדים מיומנים ואזרחים משכילים, מובנת האכזבה מן המערכת הציבורית, שהיא תוצר הגישות הפרוגרסיביות והסוציאל-דמוקרטיות שלא עמדו בציפיות. פועל יוצא מאכזבה זו הוא השתחררות הדרגתית מכבלי המונופוליזם החינוכי של המערכת הממלכתית והיווצרות פסיפס של בתי ספר פרטיים ועצמאיים המנסים לתת מענה הולם לדרישות ההורים והכלכלה המודרנית. כך הדבר בשבדיה ובצ’ילה, שהחילו תוכנית שוברי חינוך על כלל מערכת החינוך, כך הדבר במדינות רבות בארה"ב. ג'יימס טולי בספרו "העץ היפה", מצביע על תופעה מרחיקת לכת עוד יותר: בעולם השלישי, שבו טרם התבססה מערכת חינוך ממלכתית ציבורית מפותחת ועשירה כמו במערב, מתפתח שוק חינוכי משגשג שבמסגרתו מוביל החינוך הפרטי ומתווה במידה רבה את פני מערכת החינוך הלאומית.
אבל מעבר לכך, הקמת בית הספר "מרחב" על-ידי ההורים, ממש במו ידיהם, היא בעלת משמעות רבה גם מן ההיבט הלאומי-חברתי. זוהי חוויה מרגשת לראות כיצד במדינת ישראל של ימינו, שאמצעי התקשורת שלה מציירים אותה כאוסף של פרטים מנוכרים וקהי רגש לזולתם ולסביבתם, מתקיים שיתוף פעולה כזה, בשם רעיונות וערכים אישיים ולאומיים. בית הספר מרחב מבטא שילוב של הרצון להשיג חינוך טוב יותר לילדים יחד עם פתיחות לסביבה הטבעית והחברתית במטרה ללמוד ממנה, לשמר אותה ולתרום לה. ההורים שהקימו אותו מקדישים מזמנם וממרצם לרעיון משותף. הם מחליפים ידע ומיומנויות, וכל אחד תורם מהידע ומהיכולת המיוחדים שלו.
יש מי שמומחיותו בריתוך, והוא מתקין את הגדר ויש מי שמיומנותה בהוראה, והיא מלמדת את הילדים מקצועות יסוד. יש מי שידו משגת יותר והוא מקדיש יותר כסף ויש מי שפרנסתו קשה יותר והוא משלם פחות. והאין זה חלק מציונות אמיתית בלי מרכאות?
מי שסבור כי בתי ספר כאלו מיועדים לעשירים מפונקים מוזמן לראות את הפשטות ואת הצניעות של בית הספר "מרחב", המבטא יסוד רענן להתחדשות של קהילה ואומה. הוא גם מוזמן לשמוע כמה לא קל היה להקימו מאפס וכמה קשה לתחזקו. ההורים הם אשר שיפצו, סיידו, התקינו מערכות חשמל ומים, בזמנם הפרטי ומכיסם. ללא הכפייה של החינוך הממלכתי המונופוליסטי, מנסים להקנות כאן ערכים של מצוינות, שיתוף, אהבת האחר ותרומה לסביבה, תוך שימוש במסגרת וולונטרית המאפשרת בחירה מושכלת.
