השיעור שלנו לשנה החדשה

דוח גולדסטון, ובעיקר תוכנו, התקבל בתדהמה, שיצרה אחדות דעים בין חברי ממשלה ואף בין כאלה שמחוץ לממשלה. עוצמת הביקורת של הממשלה הייתה בהחלט מרשימה, אם כי על יכולתה להשפיע נלמד רק לאחר שתתברר תגובתן של מדינות המערב והתביעות שיוגשו נגד קציני צה"ל. למרות זאת, הדוח הזה, רע ושקרי ככל שיהיה, יכול להיות הזרז להיווצרותם של דברים טובים כדוגמת הפקת לקחים, שינוי דרכי חשיבה ותגובה, שיפור ההסברה בעולם, ואם קברניטי המדינה או אלה שרואים שחורות מתחת לכל עץ רענן, מטילים ספק באפשרות הזאת ישנן שלוש מילים שמשמעותן עצומה הגם שנאמרו לפני אלפי שנים: "מעז יצא מתוק". הגיע הזמן להבין שהדוח הזה, כמו הביקורות הארסיות, הינו קריאת השכמה למדינת ישראל שמשום מה מתקשה להתעורר. בהקשר ישיר להתעוררות שלנו, אני מצטער להיות זה שמעדכן את שר החוץ וממשלת ישראל: האו"ם מעולם לא יצא מגבולות הימים האפלים שבהם - מותר להרוג אלפי אזרחים חפים מפשע על-ידי כוחות נאט"ו במסגרת המלחמה בטרור; מותר להפלות לטובה פליטים פלשתינים לעומת מיליוני הפליטים באפריקה; זה בסדר להתעלם מהפרת זכויות האדם על-ידי המשטר הסיני במדינות השכנות; מותר להגיש דוחות עם מידע חסר / לא אמין על פיתוח נשק גרעיני על-ידי אירן; וירי של 12,000 טילים, על-ידי החמאס, על מטרות אזרחיות, זה לא בסדר אבל...זה באשמתנו. במאמרים קודמים שפרסמתי באתר זה, כתבתי איך, לדעתי, צריכה המדינה להתנהל (לדוגמה בנעלין), מבלי לוותר על מה שנכון עבורנו, אבל גם מבלי "לחטוף" על הראש ולהרגיש כילד נזוף ונעלב, שמפנה, כמעט באוטומטיות, אצבע מאשימה לכל כיוון חוץ מלהפנות אותה לכיוונו. אז אולי השיעור שלנו בפרוץ שנת תש"ע קשור לאמירה: חכם לא נכנס לצרות שפיקח יודע לצאת מהן. האופציות להתנהלות אחרת ידועות לכל בר דעת, כל שכן למקבלי ההחלטות - אך כל עוד לא נפנים זאת, נמשיך להבריח קצינים בכירים ממדינות בהן יגישו נגדם צווי מעצר, נצא בהצהרות מתלהמות, נמתין לתגובות העולם, במקום להיות אלה שיוזמים - נמשיך לככב במהדורות החדשות בעולם, ולא בהכרח עקב חדשות טובות, נשקע במרה שחורה על גורלנו כקורבן נצחי, ובקיצור - נמשיך להתבכיין. פינה אישית לכבוד השנה החדשה: ביום שישי האחרון קראתי את הטור הקבוע של יאיר לפיד בידיעות אחרונות שכותרתו "כבר לא קול" ואת מאמרו של סבר פלוצקר "רק מילים טובות". אני באופן אישי מתחבר לחצי כוס המלאה של סבר פלוצקר מאשר לעצב על מות ה"קוליות" הישראלית של יאיר לפיד, בעיקר מכיוון שה"קוליות" היא תחושה חמקמקה שקשורה לדעת קהל ורייטינג. אם כבר, אזי היינו, ואנחנו עדיין, כחולמים, והגשמת החלומות היא בעיניי הוויה ישראלית אמיתית, ואם תעצמו את העיניים ותחשבו על כל ההישגים שלנו, והם רבים, בכל תחומי החיים, כמדינה וגם כיחידים, במהלך כל שנות עצמאותנו, תגלו לפתע שמדינת ישראל, בזכות העם היהודי, היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארץ זבת חלב ודבש. אסיים בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה לעם ישראל, שנת יצירה, בריאות ואושר אישי ולאומי.