מעל גלי האתר קרא שוב השר לענייני לא-חשוב-מה,
בנימין בן-אליעזר, לשחרר את מרואן ברגותי. הטעם:
אבו-מאזן חלש, ברגותי חזק, ברגותי יוכל להוביל את האספסוף הפלשתיני להסכם עם מדינת היהודים.
מה קריטריון על פיו גוזר בן-אליעזר את הגזירה של חולשת אבו-מאזן לעומת גבורת ברגותי? הקריטריון היחיד הוא הצלחה ברצח יהודים. ככל שהרוצח מצליח יותר, כך יהיה מקובל יותר על האספסוף הפלשתיני כמייצג נאמנה את מאווייו ועל כן, יהיה מקובל יותר. ואכן, בוועידת הפתח האחרונה זכה ברגותי למקום של כבוד גם אם לא התמודד כלל, כאשר הקלף המנצח שלו הוא חמישה מאסרי עולם על רצח שבו הורשע, ומי יודע כמה מעשי רצח שבהם לא הורשע.
כיצד מרשה לעצמו בן-אליעזר, שר בממשלת ישראל, לבזות את מערכת המשפט ולהמליץ על שחרור רוצח-מועד המצהיר על כוונותיו להמשיך ולרצוח? רק על-ידי העיוות המחשבתי שאומר שרצח יהודים איננו רצח, אלא מעשה לגיטימי של ה"התנגדות לכיבוש". אם ברגותי הוא מתנגד גדול לכיבוש, דהיינו נוכחות יהודים בארץ ישראל, הוא איננו רוצח, אלא מדינאי, ועם מדינאים עושים משא-ומתן.
מה יש לברגותי להציע לבן-אליעזר? האם שלום באמתחתו האמיצה? נבדוק את אמנת הפתח החדשה, שיצאה מוועידת הפתח שהתכנסה בבית לחם, עיר הולדתם של דוד בן ישי ויהושע בן יוסף. הפלא ופלא, אין בה מילה אחת בנושא השלום, יש רק הדגשה לנושא ה"התנגדות" וחיזוק התוכנית הערבית לחיסול המדינה היהודית דרך פלישה חופשית של ערביי המזרח התיכון. מה שקרוי זכות השיבה, ובעברית צחה תביעת הפלישה. נכון שגם זה סוג של שלום, אבל הוא איננו כולל מדינה יהודית ריבונית אלא, כמאמר יצחק רבין לפני המבול, את חורבנה.
ובמה עדיף ברגותי על אבו-מאזן? את האבחנה ביניהם מבחינה רעיונית יש לחפש במיקרוסקופ אלקטרוני, ברמה הננומטרית, כי האמת היא שאין הבדל. ההבדל היחיד הוא מערכת המשפט הישראלית שנתנה לאבו-מאזן הגנה למרות מעשיו בשנות השבעים והשמונים העליזות בעוד לברגותי נתנה את חסות בית ההבראה הישראלי הקרוי משום מה מאסר, כדי להגן עליו מגורלו של שחאדה.
אבל בסופו של דבר בן-אליעזר צודק. יש לשחרר את ברגותי, או יותר נכון, יש לשחרר אותנו מן ההגנה על ברגותי. את ברגותי אפשר לשלח לרצועת עזה, ביחד עם כל צמרת החמאס והפתח, כדי שיחפשו את גלעד שליט. מסיבות שהוזכרו לעיל (דהיינו, רצח יהודים, או חטיפתם, איננו פשע כי אם התנגדות לגיטימית) בן-אליעזר אינו מתנה שחרור רב-רוצחים בשחרור חייל ישראלי חטוף, אלא סתם כך, כפרס לטרוריסט המצליח.
ועם כאלו שרים בממשלתנו מה לנו כי נלין על יהודונים כגון רם עמנואל, גולדסטון ונווה?
