הרעיון המוסרי הנשגב, ההופך את יום הכיפורים ליום סגולה משאר הימים ואת עם ישראל לעם-בחירה מכל העמים מוצא את ביטויו הנמרץ בנבואתו של יחזקאל בן בוזי הכהן. המדובר ברעיון האחריות האישית של האדם, ופירושו: אין אדם ניתן מצד עצמו לגזירה קדומה על החטא הקדום העובר בירושה ואין גאולתו ותקנתו מתנת-חסד מגבוה. גאולתו היא בו בעצמו ותקנתו בידיו.
אדם אינו קונה את עולמו בזכות אבות בלבד וגם לא רק בזכות עברו שלו עצמו. הוא גם אינו מקפח את עולמו בעוון אבותיו ואף לא בעוונותיו שלו עצמו, אם נעשו נחלת העבר ושכבר חזר עליהם בתשובה.
לא פעולת-חסד משמיים, אלא מעשה-תשובה הוא שגואל את האדם החוטא. אין מישהו זולתו אחראי לגורלו של אדם, לא לטובה ולא לרעה, לא אבות ולא בנים. מעשיו שלו הם שקובעים את גורלו, את צדקתו, או את חובתו.
מן הסתם היה הרעיון הזה, בשעתו, בבחינת חידוש גדול ומהפכה עצומה בהכרתו של הדור הצעיר. לפיכך חזר עליו הנביא פעמים רבות, בהטעמה חוזרת ונשנית ובהבלטות שונות:
"ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן-אדם ארץ כי אחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה... והיו שלושת האנשים האלה בתוכה: נח, דניאל ואיוב, שבצדקתם ינצלו נפשם... חי אני, נאום ה' אלוהים... אם בנים ואם בנות יצילו";
וביתר הבלטה:
"מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל, לאמר: אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה... הנפש החוטאת היא תמות. ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה... צדיק הוא יחיה, נאום ה' אלוהים. והנה הוליד בן פריץ שופך דם... את כל התועבות האלה עשה - מות יומת, דמיו בו יהיה. והנה הוליד בן וירא את כל חטאות אביו אשר עשה וירא ולא יעשה כהן... הוא לא ימות בעוון אביו - חיה יחיה. הנפש החוטאת היא תמות. בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן. צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה".
ןמכאן החידוש המוסרי הגדול של היהדות: עניין התשובה. זהו המושג המתאים, העומד ביחס המצרף לעיקר האחריות המוסרית האישית של האדם: "הרשע כי ישוב מכל חטאותיו אשר עשה ושמר את כל חוקותי ועשה משפט וצדקה... חיה יחיה, לא ימות. כל פשעיו אשר עשה לא ייזכרו לו. בצדקתו אשר עשה יחיה. החפץ אחפוץ מות רשע, נאום ה' אלוהים. הלא בשובו מררכיו וחיה".
וגם להפך: אין משוא פנים בדין: זכויות לשעבר אינן פוטרות מן האחריות המוסרית בהווה: "ובשוב צדיק ועשה עוול... כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות".
הנביא הדגיש עד כמה דעות אלה הן מהפכניות לפי טעמו של הדור, והוסיף: "ואמרתם לא יתכן דרך ה'. שמעו נא בית ישראל: הדרכי לא יתכן? הלא דרככם לא ייתכנו!"
הדעות המהפכניות האלה היכו שורשים וכבשו את הלבבות. הרעיון הנשגב על החרות האישית-המוסרית, שאינה כפופה לחטא הקדמון הבא בירושה, נעשה אבן-שואבת בבניינה הרוחני של היהדות ובקיומו ההיסטורי של עם ישראל.
