אם תשאלוני מה אומר לי התאריך 25 בספטמבר 1982, היום לפני 27 שנים, אשיב לכם כך: עוד יום של שגרה עבור
ישראלי כמוני במדינת ישראל. אז, בתאריך ההוא, הייתי חייל על סף שחרור מצה"ל. ישבתי אז עם הגדוד שבו שירתתי במתחם נפח, שבו הייתה ממוקמת אוגדה 36 אשר עליה פיקד באותם ימים תת-אלוף אביגדור קהלני. היה זה כשלושה וחצי חודשים אחרי מלחמת לבנון הראשונה. קהלני ופקודיו כבר היו בתוך לבנון. הגדוד שלי, שהיה חלק מאוגדה מטכ"לית, החליף את החיילים בגדוד המקביל. במשך מספר ימים המתנו להוראה להיכנס ללבנון, אך זו בוששה להגיע. וכשכבר הגיעה, היא לא הייתה רלוונטית לגבי, כי השתחררתי, ורק מאוחר יותר חתמתי שרות קבע בן שנה אחת בלבד. שנה אחת יותר מדי.
הוא שאמרתי, עוד יום מלחיץ במדינה לא שגרתית.
תשאלו איש '
שלום עכשיו', מה אומר לו התאריך 25 בספטמבר 1982, היום לפני 27 שנים, והוא ישיב לכם ככה: ביום ההוא הצלחנו לגרש את אריק שרון מתפקידו כשר ביטחון, לגרום לכך שרפאל (רפול) איתן יסיים את כהונתו כרמטכ"ל ללא הארכת קדנציה, להביא לכך שמנחם בגין יסתגר בביתו עד למותו, לגרום לליכוד לאבד את הבכורה לטובת ממשלת ליכוד לאומי עם רסיסי המערך, ועוד כהנה וכהנה הצלחות. וכל זאת עשינו באמצעות הפגנת מחאה על הטבח בסברה ושתילה, שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין) ובה נטלו חלק 400 אלף אישה ואיש.
האיש משלום עכשיו אפילו לא ימצמץ כשיגיד "400 אלף אישה ואיש". מבחינתו, גם אם תוכיח לו שחור על גבי לבן, כי הכיכר הזו איננה מסוגלת להכיל ולו 100 אלף איש, הוא ימשיך לדבוק בגרסת השקר שלו. כי ככה זה אנשי שלום עכשיו, השקר והרמייה הם נר לרגליהם.
מערכת אשכנזית משומנת
לפני למעלה מעשרים וחמש שנים הצטרפתי למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. במקביל, הצטרפתי גם לפעילויות של שלום עכשיו. היו אז המון מפגשים, שלהם היו שותפים חברים ממפלגת העבודה (קראו לה אז "המערך"), מפ"מ, ר"צ וממפלגה או שתיים לא ציוניות, בלשון המעטה. המפגשים נערכו לרוב בקיבוץ געש. הגלריה האנושית הייתה אז מורכבת מאשכנזים ומערבים. לכולם היה אז מה להגיד: שלום עכשיו דיברו בלהט על השלום וזכויות הפלשתינים שנגזלו, הערבים דיברו בלהט נגד הכיבוש ובעד זכות השיבה. וכל עוד הערבים לא נדרשו להצהיר שהם בעד שלום חם, חילופי תרבויות, תיירות הדדית משגשגת, הכרה בישראל כמדינה יהודית, גינוי האמנה האש"פית, הוקעת הטרור הפלשתיני והקמת תנועות מקומיות מקבילות לשלום עכשיו - הכל היה נופת צופים. תמימות הדעים הייתה ממש עונג שבת וחג.
והיו גם סיכומים: בשבת הבאה תבקר משלחת משלום עכשיו בג'בליה, שבת אחרי כן משלחת אחרת תעשה בשכם, ובחודש הבא, אם צה"ל ירצה ואם לאו, תיערך בחברון הפגנת תמיכה במו"מ עם אש"ף. ואחרי כל זה נשקול גם לשלוח משלחת לתוניס, להיפגש עם אבו עמאר.
אבל היו גם משביתי שמחות למיניהם. אני, למשל. כל אימת שדיברו על ביקור בשכם, הצעתי ביקור גם בשכונה ד' בבאר שבע. כל אימת שהציעו ביקור בחברון, תמכתי בביקור נגדי בג'סי כהן בחולון. כל פעם שאמרו כי השלום יפנה משאבים לטובת הרווחה, צידדתי בגישה הגורסת כי דווקא הרווחה תאפשר לדבר עם תושבי השכונות ועיירות הפיתוח על שלום, מאחר שאלה המתגוררים בהן מדברים את שפת האויב ומכירים את המנטאליות הלבנטינית שלו. אבל איפה ההצעות שלי ואיפה ההחלטות שלהם. בסך-הכל הייתי סרח עודף. גרגר אבק בתוך מערכת אשכנזית שבעה ומשומנת. מערכת שאותה עניין דבר אחד בלבד: שהבעיות
לא תיפתרנה לעולם. כי כל עוד יש בעיות, יש לה זכות קיום. מערכת שראתה בד"ר שלמה אלבז, מייסד "המזרח לשלום", כמטרד שבא לגזול מחבריה את הבכורה.
שלום עכשיו - לפח עכשיו
עשרים וחמש שנים עברו מאז, והתנועה הזו לא השתנתה. עדיין היא מורכבת מאשכנזים שבעים. מכאלה שמבחינתם ימנים ומזרחים הם מוקצים. מכאלה שהצביעות והמוסר הכפול הם לחם חוקם. הם יעתרו לבג"צ נגד מאחז לא חוקי ביו"ש, אבל מאות מבנים לא חוקיים בחורה ולגייה יכולים להישאר על כנם עד יבוא המשיח. הם יפנו לעליון כדי שיורה ליועץ המשפטי להעמיד לדין נבחר ציבור אחד, נגיד השר ישראל כץ, כי דעותיו והשקפתו עולמו אינן זהות לאלה שלהם, אבל לאיש ציבור אחר, נגיד
אהוד ברק, נגיד בוז'י הרצוג, הם יסלחו מפה ועד להודעה חדשה. ומצדם שיקימו עוד עשרות עמותות פיקטיביות וחברות קש. וכי מה,
יריב אופנהיימר יתלכלך עם יושב-ראש המפלגה שלו?!
שלום עכשיו נוסדה לאחר ביקור סאדאת בארץ, בעקבות מכתב הקצינים המפורסם לבגין. אז, היה לה תפקיד חשוב: לדחוף את השלום עם מצרים. אז, גם נסלחו לה הרבה טעויות, שאותן ניתן לייחס לחבלי הלידה שהובילו להקמתה. אבל היום, 30 שנים אחרי, אפשר לומר בביטחון מלא, כי לשלום עכשיו אין יותר זכות קיום. יתרה מזאת, הנזק שהיא גורמת גדול מהתועלת. גם למדינה, גם לשלום. החברים בשלום עכשיו, לעניות דעתי, פזורים במפלגות שמאל שונות, כולל מפלגות ערביות אנטי ציוניות, אפילו אנטישמיות. אבל אם שלום עכשיו תכריז על עצמה כמפלגה פוליטית ותצא לבחירות, למיטב הבנתי היא תזכה אולי לחצי מנדט, לא יותר. אבי עליו השלום נהג לומר על שלום עכשיו כך: "תראו את אלה, גודלם כגודל אסימון אבל הרעש שהם עושים הוא כמו מרכזייה צבאית". כמה נכון.