במאמרנו "ה'שלפן' מהבית הלבן" כתבנו לפני חודשיים כי "באפגניסטן מתרחשת תופעה מוזרה: ככל שהמלחמה מתארכת, וככל שמתרבות 'הצלחות' נאט"ו נגד כוחות הטאלבאן, כך מתרחב השטח שבו שולטים אנשי הטאלבאן, ומיגורם וחיסול שלטונם מתרחק מהישג ידם של כוחות במערב".
אין מנוס מן המסקנה, שמפקד הכוחות האמריקניים באפגניסטן, הגנרל מק'קריסטל, קורא את המאמר הזה, למרות שהוא כתוב בעברית, שכן השבוע הוא שלח דוח סודי לממונים עליו בוושינגטון ובו הזהיר כי אם לא תישלח תגבורת ואם לא תשונה האסטרטגיה של הפעלת הכוח באפגניסטן - המלחמה נגד הטאלבאן תיכשל. הוא חושש מתנופת ההתקדמות של כנופיות הטאלבאן ומהידרדרות המצב הכללי של הכוחות האמריקניים שם, וקובע כי יש לשתף את החברה האפגאנית, את אוכלוסיית המדינה, בעיצוב עתידה, ולא רק לחסל את חמושי הטאלבאן, שכן על האפגאנים "להביס את החמושים".
נדרשו לאמריקנים שמונה שנים, מאז סוף 2001, כדי להבין את מה שהבינו הרוסים לפני 150 שנה, הסובייטים לפני 20 שנה, וכן הבריטים וכל האחרים שניסו להשליט חוק וסדר בקרב צאצאיו של ג'ינגיס ח'אן, בני השבטים של ערבות אסיה התיכונה. חייהם של שבטים אלה מתנהלים כיום בדיוק כמו שהתנהלו לפני 100, 500 ו-1,000 שנה: מפוזרים על פני הארץ הצחיחה, מפולגים על בסיס שבטי, כל שבט לעצמו הוא משפחה מורחבת בעלת קשרי יוחסין בני כמה דורות, המתפקד כמדינה - עם מנהיגות, מעמדות, אינטרסים, מיליציה, טריטוריה, כלכלה, אמצעי מחייה, לשון, היסטוריה, חוקים, משמעת, עונשים, אמצעי אכיפה וכל מרכיבי "רוח השבט". הפרט חייב לשבט את חייו, שכן השבט מגן עליו מפני אויבים באמצעות המיליציה השבטית, והשבט לעולם לא יניח לו להתמוטט כלכלית, גם אם ייפול למשכב או ייפצע. במערכת חברתית כזו הפרט מוותר על הפרטיות ועל נטיותיו האינדיווידואליות, ומקבל בתמורה גב חברתי ושריון ביטחוני.
שבטים אלה נלחמו לאורך כל תולדותיהם, עד היום, נגד איתני הטבע האכזר ונגד שבטים אחרים, אכזריים לא פחות, על אמצעי המחייה המעטים שבטבע - בעיקר מים ושטחי מרעה לבהמות, שאת חלבן הם שותים, את בשרן הם אוכלים ואת עורותיהן הם הופכים לאוהלי מגורים בתקופות נדודיהם. בתקופה הגשומה הקצרה הם חיים בבתים בנויים מלבני בוץ, ומעבדים את מעט השדות הראויים לעיבוד חקלאי. שבטים מקימים בריתות וקואליציות עם שבטים אחרים נגד שבטים שהם אויבים משותפים, וחשבונות של נקמה בין שבטים עלולים להימשך על פני שנים ואף דורות.
בחברה כזו, רעיון המדינה המודרנית, זו שנולדה באירופה, הוא זר לחלוטין. הם אינם מבינים למה כל אחד ממאות השבטים היושבים בטריטוריה הענקית, שגבולותיה סומנו על-ידי הקולוניאליזם הבריטי ועל-פי האינטרסים ההיסטוריים שלו, צריך לוותר על זהותו ועל אופיו הייחודיים, כדי להתמוסס יחד עם שבטים אחרים ועוינים בתוך כור היתוך חברתי, שיהפוך אותם לבעלי תרבות אחת משותפת, זרה לכולם. לא ברור להם למה אדם משבט אחד צריך להיות ראש מדינה הכוללת שבטים רבים. הם אינם מסכימים להחליף את מערכת הנורמות והמוסכמות החברתיות שלהם במערכת חוקים, שנחקקו בבית נבחרים השוכן מאות קילומטרים מהם.
איך ניתן לצפות מחברה שמרבית אנשיה, ובוודאי נשיה, אינם קוראים ואינם כותבים, שאינה חשופה לאמצעי תקשורת, שרואה במכונית חפץ מוזר ואף מעשה שטן ושאין לה מושג על מדינות ועמים הנמצאים מעבר להר הסמוך לה - שתאמץ דרכי חשיבה של מדינה מודרנית הבנויה על מוסדות לגיטימיים, על חוק כללי אחיד לכולם, על כיבוד זכויותיהן של קבוצות מיעוט, חירות הפרט, חירות הבעת הדעה וחופש ההתארגנות? כל המאפיינים האלה של המדינה המודרנית, המבוססים על תפיסות חברתיות ליברליות מודרניות, זרים לחלוטין לחברה השבטית המסורתית של אפגניסטן, פקיסטן, תימן, סודאן, עירק ושל מדינות ערביות ואיסלאמיות נוספות.
השגיאה האסטרטגית שנקטה ארה"ב היא עצם הניסיון לבסס את לגיטימיות המדינה באפגניסטן באופן שעושים זאת במערב - באמצעות בחירות, בהנחה שהנבחר ממילא ייחשב כמנהיג לגיטימי של המדינה וכמקובל על כולם. שגיאה זו עלתה עד עתה בחייהם של 842 חיילים אמריקנים, 217 בריטים, 131 קנדים, 35 גרמנים, 31 צרפתים, 25 דנים, 25 ספרדים, 21 הולנדים, 21 איטלקים ועוד 63 חיילים ממדינות אחרות, ובסך-הכל 1,411 חיילים. הטרגדיה היא גדולה אף יותר לנוכח העובדה שכל החללים האלה, וההשקעה הכספית האדירה הכרוכה במלחמה באפגניסטן, לא קירבו מדינה זו לעבר פתרון, ואולי אף הרחיקו אותה ממנו.
לא מעטים בארה"ב ובאירופה הבינו, שיש פגם יסודי כלשהו בהתנהלות העולמית באפגניסטן, ומהם בוקעים הקולות הקוראים למדינות נאט"ו להוציא את הבנים ממדינה חסרת תוחלת זו. השבוע קיבלו קולות אלה חיזוק, עם שידורו באיטליה של טקס האשכבה לשישה חיילים איטלקיים שנהרגו בפיגוע בקבול בשבוע שעבר, אשר במהלכו ניגש בנו הקטן של אחד החללים אל ארונו של אביו וחיבק את הארון מול עיניהם הדומעות של הצופים. הדמעות היו על החלל, אך גם על חוסר הטעם והתוחלת שבמותו. תחושת האובדן גדולה ומעיקה, כי הכל יודעים שקורבנות אלה הם קורבנות שווא של מלחמה אכזרית חסרת תכלית, שנועדה לבסס מדינה שאין לה יכולת חיים עצמאית.
הגיע הזמן להכיר בכישלון האסטרטגיה הישנה, ולהתחיל בעיצוב מחודש של המרחב הפוליטי באפגניסטן ובכמה משכנותיה - הפעם על בסיס סוציולוגי מקומי, ולא על בסיס פוליטי אינטרסנטי של אירופה. על סימון הגבולות לתת ביטוי בראש ובראשונה ליחידה החברתית החשובה והמשפיעה ביותר - השבט, זה שהתעלמות ממנו הופכת אותו ליריב מר וקשה, שבכוחו לערער את יציבותה של כל מדינה.
