האופניים דורסים את היהדות

לקרוא ולא להאמין: "לקראת חג האופניים, הידוע גם בשם יום כיפור, ליקטנו עבורכם מבצעים ומחירים של אופניים בכמה רשתות מובילות. אפשר גם לרכוש קורקינטים, סקטבורדים, רולרס, סקטים, בימבות וטרקטורונים, ויש גם אופציית השכרה. אל תשכחו את הקסדה". זוהי כותרת שפורסמה בשבוע שעבר ב-Ynet, אתר האינטרנט הפופולרי ביותר בישראל. הבנתם? האופניים הם העיקר, וטוב שיש יום כיפור שמאפשר לחגוג על שני גלגלים. ומי במעניקי המבצעים? המי-ומי של עולם העסקים הישראלי: רשת מגה, הום סנטר, יורוקום, בזק, כ.א.ל, שילב, טויס אר אס. חברות כלל-ארציות, להן יש גם הרבה מאוד לקוחות שומרי מצוות ושומרי מסורת. אבל הן יורקות בפניהם ובפני המסורת היהודית. עץ ללא שורשים אך זו הנקודה השולית בסיפור. העיקר הוא הזלזול הבוטה ביום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי. כאשר אני הייתי בן-עשרה, היו בבית הכנסת שלנו עשרות נערים חילוניים בני גילי. גם היום יש עשרות חילוניים בני גילי - אותם בני-עשרה שהתבגרו. ילדיהם שלהם, לעומת זאת, נמצאים על הכביש. כאשר מדברים על הישגיה העלובים של מערכת החינוך הישראלית, זוהי הנקודה העלובה ביותר. מערכת ש"הצליחה" לנתק את תלמידיה מכל קשר למסורתם הדתית והלאומית, מכל קשר לערכים שהיו מקודשים אפילו אצל הוריהם וסביהם החילוניים, מערכת המגדלת ילדים חסרי זיקה לעמם ולמורשתם. במבט רחב יותר, זהו כשלון ענק של הציונות, שאותו הביאה על עצמה במו ידיה. הציונות ביקשה להתנתק מ"היהודי הגלותי" ועשתה הכל ההפך ממנו. בחלק ניכר מן התחומים זה היה רצוי ומוצלח: עבודת כפיים, הגנה עצמית, התיישבות בארץ ישראל. אבל כחלק מאותה מערכת, הציונות התנתקה מן השורשים הדתיים של העם היהודי. אך מה לעשות, ששום עץ - רחב גזע ויפה צמרת ככל שיהיה - אינו יכול להתקיים בלא שורשים. וכאשר חופרים מתחת לעצים הקרויים ציונות ומדינת ישראל, מוכרחים להגיע בסופו של דבר לשורשים היהודיים. כי בלעדיהם - מה ייחודו של העם היהודי? כיצד שרד באלפיים שנות גלות ורדיפות? ומה בכלל הוא מחפש דווקא בארץ הזו? יהודים ללא יהדות ככלל, חגי ישראל הפכו במדינת ישראל לאורגיות של זלילה. בראש השנה כולם מדברים על תפוחים ורימונים; בחנוכה סופרים את הקלוריות של הסופגניות; בפורים ממציאים מילויים חדשים לאוזני המן; בפסח מקטרים על המצות אבל אוכלים אותן בכמויות; בשבועות מפציצים אותנו במתכונים למאכלי חלב. שלא לדבר על החגים המודרניים ובראשם יום העצמאות והמנגלים שלו. והנה נחת על הישראלי יום כיפור. מה לעשות, ועדיין אי-אפשר לזלול בפרהסיה. אז מה, הלך הבילוי? מה פתאום. יש תחליף: האופניים. וכך גדלים מאות אלפי ילדים, שרואים בית כנסת מבפנים אולי פעם אחת בחייהם (בבר-המצוה, שבמקרים רבים הופכת לבר-עבירה עם חילול שבת המוני), שאינם יודעים מאיזה צד פותחים את הסידור, שלא שמעו על מושגי התשובה ובקשת המחילה, שלא שמעו מימיהם על רש"י והרמב"ם, שאינם יודעים מהו ההבדל בין תפילת שבת בבית הכנסת לתפילת יום ראשון בכנסייה. מוגזם? ממש לא. וגם אם זה לא לגמרי כך עכשיו, חכו עוד 20-10 שנה וזו בדיוק תהיה התמונה. זו אינה בעיה של הציבור הדתי. ממש לא. אצלנו, ברוך השם, הערכים שונים לגמרי. נכון, גם לנו יש בעיות ובכל ארגז יימצאו תפוח רקוב או שניים. אבל ברור שתפיסת העולם הלאומית והציונית שונה לחלוטין. לכן תמצאו הרבה מאוד שומרי מצוות ומסורת לא רק ביהודה ושומרון, אלא גם ביישובים בפריפריה. לכן תראו הרבה מאוד חובשי כיפות בין העולים ממדינות הרווחה. לכן תראו בצה"ל קצינים דתיים קרביים באחוזים העולים בהרבה על חלקם אוכלוסיה. זו בעיה של הציבור החילוני, ומאחר שהוא הרוב בישראל - זו בעיה של המדינה. כאשר השורשים הולכים ונרקבים, הולכים ונעקרים - אל תתפלאו שהעץ מתכופף ומאיים להישבר גם בפני רוחות קלות. אל תתפלאו שיותר ויותר ישראלים (חילוניים!) עוזבים את הארץ רק מסיבות חומריות. אל תתפלאו שבקרב הציבור החילוני הולכת ומתרחבת ההשתמטות מצה"ל. ומן הצד השני, אל תתפלאו שתנועת התשובה תופסת תאוצה, כמענה לאותו ואקום ערכי-מוסרי ש"מעניקה" מערכת החינוך החילונית. קיום עם ישראל בסכנה כל הדיבורים על רפורמה בחינוך אינם שווים כקליפת השום, כל עוד אין טיפול בבעיה השורשית: ההינתקות מן המסורת היהודית. אפשר לשפוך עוד מיליארדים על המערכת, ואולי נקבל תלמידים עם ציונים טובים יותר במתמטיקה ובאנגלית. אך לא נקבל בני אדם טובים יותר, ובוודאי שלא נקבל ישראלים טובים יותר. משום שהלאומיות, הפטריוטיות וכל שאר הערכים החשובים, הם אך בבחינת תוספת לערך האמיתי: המסורת היהודית. לא צריך להיות דתי כדי לכבד את המסורת. צריך להיות בן-תרבות. צריך להבין את חשיבותה של הזיקה לעבר לצורך שימור ההווה ובניית העתיד. לא חייבים לשבת בבית הכנסת לכל אורך תפילת יום כיפור (ואגב: יש היום מאות מניינים בכל הארץ המכוונים גם למי שאינם מתמצאים בסדרי התפילה). אבל חייבים לזכור מאין באנו ולאן אנו הולכים. אנו יהודים. ככאלה נולדנו, ככאלה נרצחו אבותינו, ככאלה הקמנו את המדינה הזו, ורק ככאלה נשמור עליה למען הדורות הבאים. אך אם יום כיפור הוא "חג האופניים", עצם קיומה של מדינת ישראל נמצא בסכנה.